שלושה שופטים בסירה אחת


גילוי נאות – את השופט יצחק עמית ,שנבחר זה עתה לכהן בבית המשפט העליון, אני מכיר ומוקיר עוד כעו"ד ומהתקופה בה כיהן בבית משפט השלום בעכו. יכולותיו המקצועיות, מתינותו בדין ונועם הליכותיו אינם שנויים במחלוקת. ראוי לציין במיוחד את יחסו האמפתי לבעלי דין שאינם מיוצגים – מבחן בו נכשלים שופטים לא מעטים.למרבה הצער את השופטים הנדל ופוגלמן איני מכיר כלל-עניין של גיאוגרפיה.
 
 היה ויכוח מסוים אם השופט עמית אינו צעיר מדי להיבחר לכהונה לעליון בגיל 51, אבל יש לזכור כי בעבר מונו לעליון שופטים צעירים בהרבה. הנשיאים לשעבר זוסמן לנדוי וברק מונו בתחילת שנות הארבעים שלהם והנשיא שמגר מונה לכהונה בעליון בהיותו בן 50, כך שמינוי שופט לעליון בגיל 51 בהחלט אינו תקדים.

יתרון בולט אחד יש לשופט עמית ובעצם ,למיטב ידיעתי, גם לשופט הנדל. שניהם מכירים את מערכת המשפט מלמטה, כעורכי דין, כשופטים בבית משפט שלום וכשופטים בבית המשפט המחוזי. השופט עמית "חרש" את מערכת המשפט מלמטה ובמיוחד חשובה בעיניי דווקא הכשרתו בבית משפט השלום בעכו, שם השופט מכיר את כל סוגי התביעות ואת העם הכרות בלתי אמצעית, מה שקשה לומר על מי שעקר הקריירה שלו עברה בפרקליטות המדינה למשל. 

.אין בחוסר זה כדי להעיד על העתיד ויתכן מאד שהשופט פוגלמן יתגלה כמינוי מעולה, אולם בעליון חייבים לכהן בעיקר שופטים המכירים באופן מעמיק את המערכת. אין תחליף להכרות זו. נכון הדבר שבבית המשפט העליון נדרשת גם חשיבה שונה מזו הנדרשת בבתי המשפט הנמוכים, אבל לטעמי הפגיעה הקשה ביוקרתו של בית המשפט העליון ניתן ליחסה לא רק לאקטיביזם השיפוטי, אלא לעובדה שלשופטים הבולטים בו לא היה בעברם מגע אמיתי עם העם.

שופטים נכבדים כמו ברק, חשין, אנגלרד,ואפילו הנשיאה ביניש שעיסוקה לפני המינוי התמקד בהופעות בבית המשפט העליון, ספק אם הם יודעים כיצד נראה בית המשפט בעכו ולא נראה שהם התענינו בו במיוחד כמו בשאר בתי משפט השלום בהם נעשית 80% לפחות מהעבודה המשפטית. ההיפך הוא הנכון-הן ברק והן ביניש ואחרים פעלו ופועלים לנתק את בית המשפט העליון ממערכת המשפט ולהפוך אותו לערכאה שהפניה אליה תהיה ברשות בלבד. השקפת עולמם רואה את בית המשפט העליון כמערכת נפרדת ונבדלת ממערכת המשפט הכללית ודומני שאף הציבור חש במגמה אליטיסטית זו והגיב בהתאם.

ברכות לשופטים החדשים ונקווה שהם יתרמו את תרומתם לכך שבית המשפט העליון יתפקד כערכאת ערעור המשרתת את הערכאות הנמוכות ומדריכה אותן. נקווה שישכילו לתת לכל שדרות העם את התחושה שדברם ישמע ויהיה להם יומם בבית המשפט העליון.   
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חיים  On 25 באוגוסט 2009 at 10:45

    האם נכונה השמועה שעמית הוא תומך מובהק באקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרן ברק?

  • אייל גרוס  On 25 באוגוסט 2009 at 11:14

    השופט פוגלמן ישב מספר שנים משמעותי בבית המשפט המחוזי ונתן פסקי דין מצויינים בתחום המנהלי, שרגישים לאדם אשר בפניו. לא קראתי את כל פסקי הדין שלו אבל כמה שהזדמן לי לקרוא היו מרשימים. אני גם חושב שמאחר וחלק משמעותי מעבודת בית המשפט העליון היא בג"צ, לצד הערעורים החשובים לא פחות, מישהו עם נסיון בתחום הזה זה בהחלט מבורך. אני גם שמח מבלי שאני מכיר את השניים האחרים שהתמנו שופטים שעברו בערכאות השונות, ולו מהסיבות שמנית, וחושב שבית המשפט העליון רצוי שיכלול עירוב של שופטים מרקעים שונים, כמו עריכת דין מעשית (המינויים של מלצר ודנציגר(, שופטים שעברו בערכאות השונות, וזה בסדר גם שחלק הגיעו מהפרקליטות בלבד שזה לא הכל ושמתאזן עם האחרים. היה טוב לו היו ממנים אנשים שהיו סניגורים, וגם לאקדמיה יש מקום, כמו שאומרים כיום, מידתי.
    מעבר לזה ממשיכה הבעיה של תת-יצוג של קבוצות שונות ובפרט מזרחים, ערבים .

  • גולדבלט משה  On 25 באוגוסט 2009 at 11:39

    מסכים לגמרי עם התת ייצוג. איני פוסל כלל מי בא מהפרקליטות ,יש לי בעיה עם מי שרק היה בפרקליטות המדינה. ביחס לנושא הבגצ אני מעוניין לצמצם את מעורבות העליון בנושא כערכאה ראשונה על ידי הגדלת סמכות בתי המשפט לעניינים מנהליים וכן על ידי צמצום זכות העמידה-כיום יש תחושה שלעותרים פרטיים כבר אין זכות עמידה

    בלתי אפשרי להכיר את מערכת המשפט רק לפי פסקי הדין שלה המהווים חלון ראווה היא הרבה יותר מזה כל עורך דין בעל ניסיון יודע זאת.
    במישור החוקתי יש לבחון אם בית המשפט הלעיון ימישך בהתמכרותו המסוכנת לשיח הזכויות או שיפנים את המציאות הקשה מולה מתמודדת מדינת ישראל ויגלה אחריות-בעניין הזה יש כידוע בינינו מחלוקת בסיסית -לא חדשה

  • אייל גרוס  On 25 באוגוסט 2009 at 12:02

    לגבי פסקי הדין של חלון הראווה, אפילו אם מסתכלים רק על בגצ, יש את העתירות שנמחקות כי לחצו על עורך הדין, העתירות שנדחו בפסק דין קצרצר בן עמוד וכו', שמדהים להשות אותם לחלון הראווה. בהרבה מהם יש סיפור אנושי קשה שבגצ לא נתן לו תשומת לב ראויה. אני משתדל מאוד להסתכל גם על אלו, וגם להזכיר לתלמידים שלי את קיומם לצד ה"קול העמ"ים.. וכו' . למרות שהם כתובים – אם בכלל – בצורה כזו – שמתבקש לא ללמד אותם, לא לכתוב עליהם, כי אין שם ניתוח משפטי שאפשר "לעבוד" איתו. האתגר זה כן להסתכל עליהם, כן ללמד אותם, לנסות להבין מה קרה שם..

  • גולדבלט משה  On 25 באוגוסט 2009 at 12:41

    ואתה כאיש המשפט הציבורי רואה את העתירות הנוצצות יחסית-אני כמי שמנהל תביעות אזרחיות רואה את הלחצים לפשרה את הסחבת,את העדים שיש שופטים שלעולם לא יאמינו להם כי הם באים מרקע תרבותי מסויים ונוטים להסתבך בסתירות של מה בכך ,את אי ההבנה מה פירוש הטלת הוצאות בסך 10,000 ש"ח למשפחה שהכנסתה החודשית 3,000 ש"ח ו שלא לדבר על האוממלים שמקבלים הזמנה לדין ולא מבינים מה רוצים מהם בכלל ומה הם אמורים לחעשות-את אלו הנכנסים לאולם בחיל ורעדה כי הם לא מבינים אף מילה
    המעשה במשפט שונה מאד מההלכה

  • אייל גרוס  On 25 באוגוסט 2009 at 13:37

    התפרצת לדלת פתוחה, אמרתי לך שגם במשפט הציבורי יש עתירות על סיפורים קורעי לב ודברים אנושים ממדרגה ראשונית אלא שמגיעים לבגצ ולעתים קרובות לא "נוצצות" בכלל ולא מקבלות יחס כלל מבגצ, זה לא כל הסיפור , יש מקרים ודיברנו על כך בהם בגצ עוזר, אבל מקרים רבים בהם גם בבגצ הסיפור לא שונה ממה שאתה מתיייחס אליו.

  • אייל גרוס  On 25 באוגוסט 2009 at 13:37

    טוב רק אח"כ שמתי לב שכתבת בראש "מסכים" ועכשיו אני קורא את תגובתך אחרת. בכל מקרה, הנקודה היא שבכל ענפי המשפט יש את חלון הראווה ויש את החצר האחורית..

  • גולדבלט משה  On 25 באוגוסט 2009 at 14:02

    שתמיד טענתי שבעתירות השגרתיות, הלא מעניינות הסיכויים של העותר די אפסיים. יחס ההצלחו בבגצ די דומה ליחס הזיכויים במשפט פלילי.
    הטעם לכך-בגצ אקטיביסטי מאד שהדבר נועד לחזק את מעמדו מול הרשויות האחרות אך במישור אזרח מול רשות שאינה בגצ סכויי הפרט נמוכים מאד –

    צריך לזכור את הרקע לקיום מוסד הבגצ בישראל-מוסד מנדטורי[שעילותיו במשפט האנגלי] שנועד לשמור שהילידים במוסדות שהוקצו להם לא יתחילו להשתולל= עילת חוסר הסמכות שהיא לב הבגצ ההיסטורי.על כך תוכל לפרט הרבה יותר ממני. מטרתו של בגצ אינה לפזר את החסד השיפוטי ולהציל עשוק מיד עושקו ואפילו לא לחלק את העושר החברתי קצת בצורה שונה

    כשלעצמי הייתי שמח לו היה קם בית משפט מנהלי אמיתי שיכהנו בו גם מומחי מנהל שגם ירשה לעצמו להתערב יותר-על בסיס מקצועי מובהק ולא על בסיס של פטרונות שיפוטית

  • רן  On 25 באוגוסט 2009 at 14:29

    הנה דברים עובדים. קשיים, כעסים, אי הסכמה. וויכוחים. שר משפטים בא שר משפטים הולך והנה כבמדינה מסודרת נמצא פיתרון. שני עורכי דינים נכבדים בעיני, באמת ובתמים, ברי פלוגתא בנושאים רבים מעלים תהיות בעד ונגד כאן מעלי. איש אינו פוסל איש אינו מגנה הכל במזג שיפוטי ובנימוס מודים על אי הבנה מקנים וממשיכים. יהודי זקן למד דבר מה משניכם. הלוואי עלינו כולנו תמיד.
    תודה גם לגולדבלט וגם לגרוס. איזה יופי

  • רן  On 25 באוגוסט 2009 at 14:30

    הנה דברים עובדים. קשיים, כעסים, אי הסכמה. וויכוחים. שר משפטים בא שר משפטים הולך והנה כבמדינה מסודרת נמצא פיתרון. שני עורכי דינים נכבדים בעיני, באמת ובתמים, ברי פלוגתא בנושאים רבים מעלים תהיות בעד ונגד כאן מעלי. איש אינו פוסל איש אינו מגנה הכל במזג שיפוטי ובנימוס מודים על אי הבנה מקנים וממשיכים. יהודי זקן למד דבר מה משניכם. הלוואי עלינו כולנו תמיד.
    תודה גם לגולדבלט וגם לגרוס. איזה יופי

  • איריס  On 25 באוגוסט 2009 at 17:36

    שני מפאיניקים, כך או אחרת בסוף יגיעו להבנה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s