על מה הייתי כותב לו היה לי כוח -ועוד הערה


אני חייב להודות שהלינץ' נגד השופט דרורי מגרד לי את האצבעות – ככה זה אצלי. כשאני רואה הסתערות כללית על קורבן נוח, בגיבוי תקשורתי מלא ובסיוע אש ארטילרית כבדה מכיוון בית המשפט העליון, אני מניח מיד שלא מספרים לי את כל הסיפור.חיזוק להשקפתי מצאתי בישיבה שהתקיימה בשבוע שעבר בלשכת עורכי הדין של וועדת פורום הנזיקין [וועדה הפועלת בתחום נזקי הגוף ,הביטוח  וזכויות חולים]. איני מכיר את השופט דרורי שנמצא מחוץ למים הטריטוריאליים של עו"ד צפוני, אבל חברים רבים למקצוע המכירים את השופט דיברו עליו בהערכה רבה ועורכי דין לא בנקל מחלקים מחמאות לשופטים בהיעדרם וכשאי אפשר להרוויח משהו מהמחמאה.

אבל אין לי אפשרות לכתוב על השופט דרורי מבלי להתייחס לפסק הדין על הנהג הדורס שלא הורשע  ואיני יכול להתייחס לפסק מסיבה פשוטה. השופט דרורי כתב למעלה מ300 עמודים !!. אין לי זמן לקרוא כעת ספר שלם על מעלותיה של החרטה המלאה והשלמה של העבריין בצירוף אסמכתאות לרוב מהמשפט העברי – מצטער, אנחנו יומיים לפני פגרת בתי המשפט ויש לי דברים יותר חשובים לעשות.

בדקתי ומצאתי שהשופט דרורי כבר אינו מועמד לבית המשפט העליון – אפשר להירגע ולרדת ממנו. בית המשפט העליון יקבל את הערעור וירשיע ואם כבר נמצאים בשוונג למה לא מאסר בפועל? תאמינו לי שמכתב ההמלצה מהשר אלי ישי לרב הנאשם לא יסייע לו בעליון. אפשר להתכונן ללינץ' הבא.

אגב, הנה אני הולך לעצבן שוב, לו היה הנהג הדורס פעיל שלום עכשיו ומועמד לקבלת משרה נחשקת במרכז פרס לשלום,או במכון הישראלי לדמוקרטיה  ועקב כך הוא לא היה מורשע-המהומה הייתה פחותה בהרבה-בכך אני די משוכנע ואפילו יכול להביא דוגמאות. חבל שהוצא צו איסור פרסום ולא ניתן עדיין לברר במדויק את מוצאו העדתי של הנהג שיורשע בקרוב.

 כבר נתקלתי,לפני כארבע שנים ביחס מפלה כזה כשדובר על שופטות שנאשמו כל אחת בנפרד ופרשו מהמערכת ופרסמתי על כך רשימה שכותרתה השופטות והשד העדתי. זכיתי להמון תגובות מגנות אבל הקשת המזרחית פרסמה אותה בהבלטה. איני חוזר חוזר בי מאף מילה.  
 
לאור כמה מהתגובות אני רואה שחלק מהקוראים בשל אי ידיעה משוכנע שהשופט דרורי ביצע פעולה לא חוקית. ובכן הסמכות לא להרשיע, או אף לבטל הרשעה קיימת בדין-היא מופעלת באופן חריג ביותר, במקרים מתאימים ועל הפעלתה כתב בית המשפט העליון בעבר:

.  "   סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי מסמיך את בית המשפט שהרשיע נאשם לבטל את ההרשעה במסגרת גזר הדין, ולהטיל עליו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. סעיף 71א(ב) לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט, אשר מצא כי הנאשם ביצע העבירה, ליתן צו לביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור בלא הרשעה. חלופה עונשית זו מופעלת במשורה, שכן הכלל הרחב הוא כי מקום בו הוכחה אשמתו של אדם, יש, בדרך כלל, להרשיעו בדין. תכליתו של העיקרון הנוהג נהירה על פניה: הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית היא פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית, והיא חוליה טבעית הנובעת מהוכחת האשמה בהליך הפלילי. הרשעת נאשם בעקבות הוכחת אשמתו מממשת את אכיפת החוק באופן שוויוני, ומונעת איפה ואיפה בהחלת ההליך הפלילי (ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 684; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלונים, פ"ד נד(3) 685, 687). ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה שגמול עונשי בצידו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמטיבית הנדרשת.
         

 עם זאת, המשפט מניח כי רקמת החיים האנושיים, בהשתקפותה בהליך הפלילי, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים ומיוחדים, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין. בהכרעה בעניין זה

"נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם – טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו, והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר, תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין".

(ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נ"ד(3) 685. ראו גם ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337; ע"פ 3301/06 ביטי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4) 1000; ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלונים, תק-על 2006(1) 3685; פרשת שמש, לעיל).
77.     בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע, ובהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים לעניין, ניתן לעשות שימוש בסמכות אי ההרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מצד אחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות והמסר הציבורי המתחייב מהן. מצד שני, יש לתת את הדעת לנסיבות אישיות שונות הקשורות בנאשם – גיל, עבר קודם, – אם נורמטיבי אם לאו, נתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי, והשפעת ההרשעה על סיכויי
שיקומו. מעבר לכל אלה, יש גם לשקול במבט רחב את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללו, ואת המסר החברתי שאי ההרשעה טומן בחובו בנסיבות העניין הספציפי.

 
השאלה האם המקרה הנידון כאן הצדיק את החריג של אי הרשעה? אני מעריך שהעליון ישיב על כך בשלילה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  On 13 ביולי 2009 at 20:24

    אגב ,הנה אני הולך לעצבן שוב, לו היה הנהג הדורס פעיל שלום עכשיו ומועמד לקבלת משרה נחשקת במרכז פרס לשלום,או במכון הישראלי לדמוקרטיה ועקב כך הוא לא היה מורשע-המהומה הייתה פחותה בהרבה-בכך אני די משוכנע ואפילו יכול להביא דוגמאות. חבל שהוצא צו איסור פרסום ולא ניתן עדיין לברר במדויק את מוצאו העדתי של הנהג שיורשע בקרוב.

    נו באמת…ואתה עוד כותב על חד צדדיות
    צו פרסום? על מה? על המילים המטומטמות, גזעניות, בלתי יאומנו שהשופט האין-לי-בכלל-מילים-כדי-לתאר-מה-אני-חושבת-על-מה-שהוא-אמר לבחורה הישראלית הזו…איך אתה לא מתבייש גם? איך?

  • ח ל י  On 13 ביולי 2009 at 20:32

    http://www.courts.co.il/SR/mechozi/m06002003-254.htm

    הנה פסק הדין. מילה במילה.

    והנה חלק קטן ממנו:
    . מנקודת מבט "סוציולוגית", ניתן היה לראות בהליך שבפניי, בישיבה ביום 12.7.07, מעין גשר בין העליות השונות של עדות ישראל, לארץ ישראל. הנאשם, בן למשפחה יוצאת מרוקו, הוא הוותיק, מול המתלוננת, שהיא העולה החדשה.

    [את "הפיכת" גל עליה מעולים ארצה לוותיקים, הטיבו לבטא במערכון, שהפך כבר לקלאסיקה, אורי זוהר ואריק איינשטיין, אשר בעצמם מילאו את התפקידים, הן של העולים והן של הוותיקים, בסצינות כפולות: כמי שיוצאים מן האניה, ועולים – פיזית – עם מטלטליהם לחוף, ומולם יושבים שני הוותיקים (שבמערכון הקודם היו העולים), ומדברים על העולים החדשים מלמעלה למטה].

    424. אני חושב שאם תתאר המתלוננת אי פעם, במבט רטרוספקטיבי את חייה בישראל, כי אז המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלת, כשווה בין שווים, הוא הדיון בפניי. היא החלה את דבריה בהיסוס, בתחושה כי היא אינה נחשבת, ואדם בעל רכב (הנאשם) נהג כלפיה והתייחס אליה, כאל כלב. בהדרגה, נוכחה המתלוננת לדעת, כי שופט מקשיב לכל הגיג מדבריה, שני עורכי דין פונים אליה בנימוס, ולבסוף, גם מי שפגע בה, מתנצל

    260

    בפניה, ומביע כבוד לעדה האתיופית, ממנה היא באה. אותו אדם, גם מוכן לפצותה, כספית, על נזקיה.

    425. אני משער כי בדקות המעטות, בהן שהתה המתלוננת בהפסקה, ועשתה "חושבים", היא הבינה את השיפור העצום במעמדה החברתי בין תחילת הדיון לסופו. על כן, לאחר ההפסקה, אמרה המתלוננת, ללא חשש, כי היא סולחת, וזאת גם לאחר ששוכנעה כי התנצלותו של הנאשם ובקשת הסליחה שלו היא "מכל הלב", ולכן אמרה לו: "אני מאמינה לך, ואני סולחת לך" (מצוטט בפיסקה 48 לעיל).

  • דוד  On 13 ביולי 2009 at 20:53

    שהשופט היה שמאלני גאה, הנאשם איש עסקים מוכר והתובעת היתה ערבייה. היתה לנו פה חגיגת דו קיום ממש נטסטית. אבל מה הסיכוי שיש לשופט שסומן ולאברך חרדי?

  • משה גולדלבט  On 13 ביולי 2009 at 21:03

    קראתי-ואין לי זמן לקרוא אותו. אבל מאחר שקראתי כמה וכמה פסקי דין בחיי אני יודע איך עובד המנגנון
    זה המנגנון ששולח בדרך כלל נהגים שגרמו תאונה קטלנית ברשלנות לכלא אבל מגברת אחת -מאירה לוין שברשלנותה החמורה הרגה שניים והפכה עוד אחד לצמח החליט העליון לא לשלוח למאסר ללא כל סיבה מובנת
    ראי

    http://www.e-mago.co.il/articles/25.htm

    כן חלי אני סבור שהמערכת הנה בלתי שוויונית במהותה ללא כל קשר למקרה כאן.

    באשר לציטוטים-אני נזהר מאד-ללא קריאה של כל הפסק אני לא יודע באיזה הקשר הם נאמרו

  • סטודנט להיסטוריה  On 13 ביולי 2009 at 21:44

    תאר לך שופט ערבי-ישראלי היה מזכה פלסנטאי שדרס מתנחלת בגלל שכך לא יהיה לו אישור עבודה בישראל. מאוחר יותר הוא היה הופך להיות מועמד לבית המשפט העליון.
    היינו קוראים ממך ומיוסי דר אש וגופרית על בית המשפט העליון. רק חנה בית הלחמי שמשמיצה את השמאל ופועלת כפסדו-פמנסטית בורגנית והצביעה בבחירות לחיים רמון מצליחה להרגיז אותי יותר ממך.

  • גלי  On 13 ביולי 2009 at 22:27

    אם אתה מודיע לנו מראש שאתה לא יכול להגן על פסק דין שלא
    קראת -ואין לך זמן לקרוא אותו, אז למה כתבת את הרשימה הזו על השופט דרורי בכלל?
    אתה הרי לא יודע במה מדובר וגם בנוסף אתה לא יכול להוסיף לנו שום נקודת מבט משפטית חדשה, כי לא קראת את פסק הדין.
    אז איך אתה יכול להגן על השופט דרורי או לומר עליו משהו כאשר לא קראת את פסק הדין?

  • דני בלוך  On 13 ביולי 2009 at 22:46

    לא צריך לקרוא את כל פסק הדין כדי להבין שהשופט דרורי פישל ובגדול והוא עוד מתראיין ומסביר שלא היה משנה דבר.. אילו היה מדובר לא באברך מועמד לדיינות הארץ היתה רועשת מזמן נגד השופט על פסק דין גזעני, מטופש, חסר כל הצדקה עם הנמקה חסרת שחר.

  • גלעד  On 13 ביולי 2009 at 22:52

    בצירוף מקרים נדיר ותזמון מופלא, ביטל בית הדין הרבני בשבוע שעבר את גיורה של הישראלית ממוצא אתיופי שנקלעה לאולם המשפט של דרורי.

    אילו מחפש אתה על מה לכתוב, הרי לך נושא. חוק הכלים השלובים של מערכת המשפט הישראלית, קרא לכך איך שתרצה.

    מעניין איך היה מגדיר כעת השופט דרורי את מעמדה המחודש של האזרחית בחברה הישראלית.

    נעשים בשמנו, כחברה ישראלית, מעשי נבלה נוראיים בחסות מערכת המשפח הדתית-פוליטית. לי באופן אישי בא להקיא. אני בז לשופט דרורי שהעז להכניס את הבחורה האומללה לקלחת פוליטית, עדתית ודתית מסריחה במיוחד.

    מה שכואב הוא שאף אחד, גם לא התקשורת, יפצה אותה ויחזיר אותה לאנונימיות, כבחורה ישראלית, יהודיה כשרה. ניתן רק לשער כיצד תרגיש בנישואיה או בכל מגע עם הממסד הדתי משפטי (בהנחה שיניחו לה להתחתן). אותו הממסד בו שולטים כרגע אנשים חשוכים ממוצא עדתי מסויים, עליו אתה מגן משום מה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 ביולי 2009 at 23:00

    משה,
    חבל באמת שכמעט אף אחד לא קרא את פסק הדין. משוכנע שגם חלי לא עשתה את זה. אבל לכולם יש כמובן מה להגיד.
    ונכון, הדברים תמיד מוצאים מהקשרם… הבלוגידה אשפית בזה…

    האמת, לא ציפיתי לפחות יושר ממך, וזה שאתה לא מחווה דעה בלי לקרוא, זה רק לזכותך.

    המנוע במדינה זו השנאה. כולם שונאים את כולם, ואפשר מראש לדעת מה כל אחד יגיד, ובמי הוא יצדד, אם מכירים את מערך השנאה שלו… לא חשוב מה קרה, למה מי ומה, מספיק לדעת את מי הוא שונא, והכל ברור.
    ערכים? לא חשוב. השנאה היא החשובה.

    בזמנו כתבתי את דעתי על פסק הדין הזה, לאחר שקראתי חלקים נרחבים ממנו, ובתוכם את כל החלקים הרלוונטיים למקרה האמור, ולא מצאתי שום רבב במשפט. בעל הבלוג בו הגבתי, שדברי לא מצאו חן בעיניו, למרות שכתבתי ענייני ולא מתנצח, איים למחוק תגובות נוספות שלי, ועל כן הפסקתי.

    לגבי שמו של האברך, אחרי כמה שעות כבר דאגו אנשים מסוימים לפרסמו ברשת, כשהם לוקחים על עצמם את תפקיד המאשים, השופט, וגם המוציא לפועל…

    במקום בו יש שנאה, שורפים ספרים וגם את שיירי האוכל כדי שאחרים חלילה לא ייהנו מהם…

  • משה גולדלבט  On 14 ביולי 2009 at 4:38

    ההגנה היחידה המהותית שלי על השופט נוגעת לעובדה שכנראה עורכי דין רבים שמכירים אותו מעריכים אותו-למרות אורכם של פסקי הדין שלו.
    על פסק הדין לא הגנתי כי לא קראתי אותו-אני לא מבין למה גזר דין בתיק שנראה די פשוט צריך להיות ספר
    הדבר השנוא עלי הוא עליהום תקשורתי. אני חושב שמקורו בכך שהשופט רצה להיות שופט עליון

  • דב  On 14 ביולי 2009 at 5:48

    מר גולדבלט, שנבין.
    את שארית כוחותיך, במקרה המורעל הזה,
    אתה מוצא לנכון כדי להסיט את הנושא?
    מה זה, מין "איפכא מסתברא" חוכמולוגי?

    והנה אנחנו בדיון מעמיק, מה היה קורה אם
    הקילר היה מ…שלום עכשיו. את מי זה בדיוק
    מעניין. תתמקד בבחורה האתיופית, שמוצאת
    עצמה מרוחה על השימשה הקדמית של
    הנותן בדוושה.
    והיי, לא מדובר בסרט של טרנטינו.
    אבל מה, בטענת עייפות נטפטף עוד כמה טיפות
    לבאר המצחינה, ככה אולי תשתכנע האתיופית
    שבסך הכל מותק, מדובר כאן בטקס חניכה.
    ושתגיד תודה.

  • גולדלבט משה  On 14 ביולי 2009 at 7:05

    אני מבין שאם הוא היה דורס פולניה בלונדינית היחס אליו היה צריך להיות שונה-גם זו גזענות במהופך מהסוג שמיוחסת לשופט-אגב אני לא יודע אם בצדק כי לא קראתי את פסק הדין אלא רק מה שכתבו
    אם אמנם השופט דרורי חטא בגזענות זה לא יפתיע אותי כעיקרון מאחר ואני סבור שהמערכת נגועה בדעות קדומות ומפלה-במיוחד ערבים אבל גם יוצאי עדות המזרח,ומיעוטים נוספים זו נקודת המוצא הבסיסית שלי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14 ביולי 2009 at 9:05

    אגב,
    לכל האוהבים לצטט, הנה ציטוט של ציטוט מפסק הדין:

    "היות והתרשמנו כי מדובר בבחור צעיר, שזו היא לו עבירה ראשונה ויחידה, אשר אינה מאפיינת את אורח חייו, ובנוסף, על מנת שלא לפגוע בהליך הסמכתו לדיין, אנו ממליצים להימנע מהרשעתו, ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 140 שעות. טרם עלה בידינו לגבש עבורו תכנית של"צ, לאור מעבר מגוריו ליישוב… במידה וכבודו יקבל המלצתנו לשל"צ, נמליץ כי יתקבל גזר דין, והתכנית תועבר לבית משפט תוך שבועיים".

    זו ההמלצה של קצינת המבחן… הרעיון במקורו, כנראה לא היה של השופט…
    אני מניח שאם השופט לא היה מקבל את המלצת קצינת המבחן, היו מאשימים אותו בגזענות, כי הנאשם ממוצא מרוקאי…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14 ביולי 2009 at 10:54

    לדוברי גרמנית:
    Prozess: Eine Maschine, in die man als Schwein eingeht und die man als Wurst verlässt.
    (Ambrose Bierce)

  • avivsky  On 14 ביולי 2009 at 12:25

    שאלה:
    הדיווחים מציינים שוב ושוב את בקיאותו של דרורי במשפט עברי ואת הסתמכותו עליו בפסק דין זה.
    באיזה אופן משולב המשפט העברי במערכת המשפט בישראל והאם יש או אין בעייתיות בהסתמכות על "הלכות" מתקופות מאו דשונות על מנת לפסוק מה ראוי ומה לא בתקופתנו?

    תודה
    אביב

  • avivsky  On 14 ביולי 2009 at 12:25

    שאלה:
    הדיווחים מציינים שוב ושוב את בקיאותו של דרורי במשפט עברי ואת הסתמכותו עליו בפסק דין זה.
    באיזה אופן משולב המשפט העברי במערכת המשפט בישראל והאם יש או אין בעייתיות בהסתמכות על "הלכות" מתקופות מאו דשונות על מנת לפסוק מה ראוי ומה לא בתקופתנו?

    תודה
    אביב

  • חייש  On 14 ביולי 2009 at 16:08

    אין טעם להביא דוגמאות מעולם תאונות הדרכים. העברה בוצעה בעזרת רכב אך לא מדובר בתאונה אלא בדריסה. באותה מידה הוא היה יכול לחבוט בה באלת בייסבול ולהשיג אותה תוצאה. זאת לא תאונת דרכים, זו תקיפה במתכוון. הנאשם הודה בכך.

  • לא משפטן  On 14 ביולי 2009 at 16:54

    תמהני מה המשקל של פניות הרב עמאר ואלי ישי בהחלטת השופט [ויתכן והיו עוד פניות שטרם נחשפו] והאם לא ראוי היה שיפסול את עצמונסיונות אלו לשחד את דעתו.

  • משה גולדלבט  On 14 ביולי 2009 at 17:13

    בשלב הדיוני של הטיעון לעונש.
    אגב בין יתר הערות המטומטמות הייתה הערה שהשופט זיכה את הנאשם-שוב בורות. הוא קבע על בסיס הודאת הנאשם כי הוא ביצע את המעשים שיוחסו לו באישום הוא רק נמנע מלהרשיע-בכפוף לעונש שכן עונש ניתן-זו אפשרות קיימת וחוקית -אם כי השימוש בה נדיר יחסית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s