בן פורת יוסף שריד


 יוסף שריד (שניידר) נולד ב-1940 בעיר רחובות לאמו דובה שריד ולאביו יעקב שריד שהיה חבר מפא"י וכיהן כמנכ"ל משרד החינוך- שריד הוא בן העילית של מפא"י, מי שנולד בזמן הנכון במקום הנכון.

יוסי שריד היה מלידתו עצם מעצמה ובשר מבשרה של מפא"י וכבר מגיל צעיר ייעד עצמו לפוליטיקה. לצורך התקדמות בחיים הפוליטיים לא די בכך שנולדת למשפחה הנכונה, אלא קיים צורך דוחק בפטרון פוליטי. פטרונו של שריד היה פינחס ספיר. שריד היה יועצו של פינחס ספיר  שקדם אותו לתפקיד דובר מפא"י בשנים 1964-1966. בהיותו בן 25 בלבד כבר מונה שריד מונה ליועצו של ראש הממשלה לוי אשכול. ספיר היה נאמנו של אשכול והוא הוא שהבטיח לשריד את בחירתו לכנסת בשנת 1974 .

בשנים 1975-1974 הייתי מדריך בתנועת הנוער העובד. השנה הייתה  שנה סוערת מאוד, לאחר מלחמת יום הכיפורים. תנועת גוש אמונים ארגנה מחאות ענק ומבצעי התנחלות  ואנו קיימנו מפגשים עם אנשי השעה. חנן פורת היה אז ממנהיגיה הבולטים של תנועת ההתנחלות ומטבע הדברים הוזמן על-ידי להרצות בפני חניכי התנועה ועשה כן בכישרון רב.

ממפגש זה זכורות לי שתי חוויות – האחת, שחנן פורת, מבחינה אישית, נראה לי כאדם נחמד, שופע חום ולבבי ביחסו לזולת, אך לאחר מספר שאלות ,עליהן ענה בנימוס ובלבביות, הבנתי שבין השקפת עולמו לזו שלי לא תיתכן נקודת מפגש ואף על פי כן לא יכולתי שלא לחבב מאד את האיש.

לאחר הרצאתו של פורת נשמעה הטענה כי יש "לאזן" הופעתו בפני החניכים בהופעת מרצה "מהצד שכנגד". אכן נעניתי לדרישה ולמפגש נוסף הוזמן יוסי שריד, ח"כ צעיר ומבטיח ממפלגת העבודה, אשר חי באותה עת בקריית שמונה.

משום מה, בניגוד לציפיות, ייחד שריד את דבריו בהרצאה למצוקות הפריפריה ובמיוחד קריית שמונה ולא עסק כלל בסוגיות ההתנחלות הבוערות. גם הוא ניסח את דבריו באופן מרשים ומשכנע והסביר בפירוט מה צריך לקרות ולהיעשות בפריפריה. ממפגש זה זכורה לי חוויה אחת. שאלתי את שריד מדוע לא ייתכן לפתוח אוניברסיטה בגליל על-מנת שסטודנטים יוכלו ללמוד בקריית שמונה. לא הייתי זוכר שאלה זאת, לאחר כמעט 35 שנה, אלמלא נחרת בי מבטו הצורב של שריד, שהחליט, לאור השאלה, כי אני בוודאי אוויל מושלם.

שריד ענה לי באופן לקוני כי הרעיון להקים אוניברסיטה בקריית שמונה הוא איוולת גמורה והוא לא יתמוך בו. מאז איני מחבב את האיש, לא בגלל התשובה, אלא בגלל יחס הביטול הגמור שלו לשאלתי. המשך דרכו בפוליטיקה לא גרם לי אלא לחבבו עוד פחות ופחות. הוא שידר לי דמות של אדם המלא מעצמו לאין גבול, בז לזולת, מי שלא הייתי רוצה לשבת אתו לשיחה על כוס בירה.

 אין ולא הייתה לי עם שריד הכרות אישית כלשהי ועל כן מדובר בהתרשמות פרטית בהחלט מדמותו כפי שהשתקפה מהתקשורת ומהדברים שאמר וכתב. אין להתרשמות זו קשר להשקפותיו, שכן עם רבים מאד שיש להם השקפות נוגדות לחלוטין את השקפותיי הייתי שמח מאד להיפגש. סימפטיה ואנטיפטיה לאדם אינן קשורות אצלי להשקפת עולמו .

בשנת 1999, לאחר ניצחון ברק בבחירות, עמד שריד להתמנות לשר החינוך. הקשבתי לדיווח בנושא זה באחת מתוכניות הבוקר ברדיו, אגב נסיעה במכוניתי. מנחה התוכנית מסר שחנן פורת הביע התנגדות למינוי וכך התקיים ראיון טלפוני עם חנן פורת על נושא זה. להפתעתי לא נדרש פורת בכלל להבדלים האידיאולוגיים העמוקים בינו לבין שריד וכלל לא נגע בהשקפת העולם של שריד.

שריד, אמר חנן פורת, אינו ראוי להיות שר חינוך כי הוא "אדם המתכבד בקלונם של אחרים". ביטוי  צורב, מסוג שלא ניתן לשכוח. חנן פורת אינו האיש הנוהג לעלוב ביריביו באופן אישי ולכן הופתעתי שנקט לשון חריפה כל כך נגד שריד. אדם שמתכבד בקלונם של אחרים חזר פורת וטען אינו יכול להיות דמות מחנכת ושר חינוך צריך להיות דמות כזו.

פרשת פרס ספיר היא פרשה פעוטה שתפסה, כנהוג לצערי במקומותינו, נפח מוגזם ביותר.היא שייכת לכל אותן פרשיות מעצבנות שהיו צריכות להסתיים בהערה והתנצלות ולהישכח למחרת היום ואני כולל בהן גם את הנשיקה של רמון וסטירה שסטר פרקליט נכבד לחבר כנסת ואפילו העברת תיקי גישור לבתו של נשיא בית המשפט העליון. במדינה בה כולם מכירים את כולם [חוץ ממני שלא מכיר אישית אף אחד חשוב] אין מנוס מהתחלקויות פה ושם. אם באמת נרצה להילחם בשחיתות מן הראוי שלא נכלה כוחותינו בכל דבר שטות.

אז על מה המהומה? נדמה לי ששריד הרוויח את ההתנפלות הזו "ביושר", לא בגלל הפרשה חסרת הטעם כשלעצמה [ליבי לסופרים המוכשרים שנפגעו על לא עוול בכפם וללא כל הצדקה] אלא בגלל ששנים רבות כל כך הוא התבשם מקלונם של אחרים ויש המשתוקקים ממש להתבשם מקלונו-לאן נישא את העליבות הזאת?
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלי  On 4 ביולי 2009 at 21:46

    אני חושבת באוניברסיטת תל אביב באיזה כנס יחד עם רות גביזון. את גביזון אני מכירה מקודם מכנסים. את שריד פגשתי פעם ראשונה שם בכנס. הוא בטח לא זוכר, כי הוא לא הביט מימינו ומשמאלו (כן משמאלו…).
    אני מתפלאת מאוד ששריד לא תמך בהקמת אוניברסטה בגליל. זה פשוט צו השעה ביחוד לנוכח בריחת המוחות האיומה שיש לנו כאן.
    ובריחת המוחות מישראל היא ממש פתולוגית.
    הוא לא מבין שבריחת מוחות פירושה הרס הביטחון והכלכלה של ישראל? ולכן הקמת אוניברסיטה בגליל היא פשוט הכרח כדי להחזיר מדענים השוהים בחו"ל מגלות כפויה, בגלל שפשוט אין תקציבים ובגלל שהאקדמיה כאן לא יכולה לקלוט אותם בגלל סיבות שונות.
    ולגבי פרס ספיר: במקום שיש בו עסקנים פוליטיים אינטרסנטיים הסופרים לא צריכים להיות שם… וגם דרך אגב, המדענים לא צריכים להיות שם…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 ביולי 2009 at 22:48

    יפה,

  • עמנואל  On 4 ביולי 2009 at 23:45

    הבעיה שלי עם יוסי שריד היא שהוא פשוט מאוהב בכל מילה שיוצאת מפיו…

    וחוץ מזה אני גם לא אסלח לו על איך שהוא תמך באהוד ברק ב 2001. זה לא הועיל במיוחד לברק בבחירות ההן, אבל זה כן עזר לקבע תא המיתוס השקרי של "נתנו להם את הכל והם החזירו לנו במלחמה".

    אבל חוץ מזה, הרעיון של עוד אוניברסיטה הוא באמת מופרך, ובוודאי היה כך בשנות ה 70. חלק מהבעיות של האקדמיה בארץ נובעות דווקא מביזבוז המשאבים שנובע מפיצול יתר.

  • עמוס  On 5 ביולי 2009 at 0:12

    אבל הוא אחד האנשים הכי זכורים לי.

    ראיתי אותו בטלויזיה, בשידור חי ישיר, במערת המכפלה, חצי שעה אחרי הטבח שטבח שם ברוך גולדשטיין, צועק בקול עליז "פורים שמח" !!!

    אכן, גם שם הוא היה כמו שמשה גולדלבלט מתאר: "שופע חום ולבבי ביחסו לזולת"

    ואני מוסיף שהוא גם יודע להפגין יידישקייט אקטיבית.

    עכשיו חנן פורת מורה ואיש חינוך של פלג דתי בשטחים.

  • קורינה  On 5 ביולי 2009 at 0:23

    במקום שיש בו סופרים וסופרות, לא צריכים להיות עסקנים פוליטיים. (באשר 'ל'אינטרסנטים', – זה לא סינונים לעסקנים כנ"ל?).

  • גולדלבט משה  On 5 ביולי 2009 at 6:05

    בפורים שלאחר טבח מערת המכפלה היה חנן פורת פשוט שיכור קצת-על פי המצווה. ביחס לאוניברסיטה בגליל-לא התייחסתי להצדקה של התשובה כי זה לא הנושא-התייחסתי לבוז שמפגין שריד למי שאינו בדעתו
    ביחס לפרס ספיר-אני לא רואה דרך שבה ישפטו אמנות על פי קנה מידה אמנותי בלבד-אם קיים כזה. הערכת אמנות כמו כל תחום אחר נתונה לכל המניפולציות האנושיות

  • דני בלוך  On 5 ביולי 2009 at 9:52

    יוסי שריד לא היה יועץ של ספיר לפני שמונה לדובר מפא"י. הוא היה כתב יומן החדשות בירושלים וכשביקש לעבור לתל אביב המליץ עליו זלמן ארן, הבוס של אביו, למזכיר מפא"י דאז, ראובן ברקת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s