יום הנכבה -הסילוף שעושה את ההבדל


אני מניח שהקורא הממוצע לא קרא את הצעת חוק "איסור יום הנכבה" לפני שחיווה דעתו עליה פשוט מפני שכותרות העיתונים שכינו אותה בכינוי זה לא טרחו לצטט אותה כלשונה. ניתן לכאורה להניח,מכותרות העיתונים, שכנסת ישראל עומדת, בתמיכת הממשלה,לחוקק חוק שיאסור על ערביי ישראל לציין או להזכיר את אסונם בשנים 1947/8. על מנת לדייק יותר הלן הצעת החוק כלשונה

הצעת חוק יום העצמאות (תיקון – איסור ציון יום העצמאות או הקמת מדינת ישראל כיום אבל), התשס"ט–2009

תיקון סעיף 1

            

בחוק יום העצמאות, התש"ט-1949[1], אחרי סעיף 1 יבוא:

 

 

"איסור על ציון יום העצמאות או הקמת מדינת ישראל כיום אבל

1(א)      לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער.

 

 

 

(ב) העובר על הוראת סעיף קטן (א), דינו – מאסר שלוש שנים."

 
האם החוק ממש נחוץ?-לא יודע!. אפשר למקם אותו כחוק האוסר על שריפת הדגל בארצות הברית-שם רבים סבורים שיש לחוקק חוק כזה ושריפת הדגל אינה ביטוי לגיטימי ואינה צריכה ליהנות מהגנת חופש הביטוי. קיימים אצלנו ליברלים רבים שסבורים שיש להטיל מגבלות על חופש הביטוי ולמשל פורנוגרפיה, לטעמם של חלקם, אינה צריכה ליהנות מהגנה זו. אחרים סבורים שיש להגביל חופש ביטוי המטיף לגזענות. הצעת חוק זו סבורה שיש להטיל מגבלה  רק על עצם ציון יום העצמאות או הקמת המדינה כעילה ליום אבל.
 
הצעת החוק אינה אוסרת כלל על ערביי ישראל לזכור בפומבי את הכפרים שנהרסו, את הפליטים שדאגו לא לשקם ואפילו אינה אוסרת עליהם לתמוך בהפגנה בזכות השיבה. הכותרות הדמגוגיות בנושא זה לא נועדו אלא לשלהב את הרוחות – טוב זה מה שחלק מהנהגת הציבור הערבי בישראל עושה בהצלחה כבר שנים רבות. אירועי אוקטובר 2000 לא היו מתרחשים כלל אלמלא הסתה חסרת רסן של מנהיגים בציבור הערבי שמשום מה ניתנה להם חסינות.
 
אתם יודעים מה-במחשבה נוספת הצעת החוק נראית לי הגיונית למדי.
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומר  On 25 במאי 2009 at 7:37

    בהקשר הזה אני ממליץ מאוד על התערוכה של אריאלה אזולאי "אלימות מכוננת":
    http://www.nakbainhebrew.org/index.php?id=734
    בשבוע הקרובעוד אפשר להספיק!

  • אזרח.  On 25 במאי 2009 at 7:51

    הגיע הזמן להפסיק את השתוללות הגיס החמישי הערבי

  • יהודי  On 25 במאי 2009 at 7:57

    הבעיה שגם אם מאוד רוצים, לא ניתן לשלול ממיעוט לאומי את תודעתו הלאומית ואת השאיפה לציין את חגיו ומועדיו. אם המדינה תצליח למנוע הפגנות א-נכבה עם דגלי חמאס ואש"ף אזי הערבים יציינו את היום הזה בהיחבא. אבל להשכיח עליהם את מה שהם תופסים כאסון לאומי זה בלתי-אפשרי.

  • קומאר  On 25 במאי 2009 at 8:15

    בארה"ב לא עבר את מבחן בית הדין הגבוה.

    והחוק הזה הוא הזוי, גזעני, אנטי חברתי ובלתי הגיוני בעליל, איך שלא יהפכו אותו.ולא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהמטרה העיקרית של יוזם החוק היא איסור ציון יום הנכבה (אמנם בהקשר הספציפי של יום העצמאות), ואני עדיין מתקשה להבין איך הגענו למצב שחוק כזה מאושר פה.

    כתבתי רשימה על הנושא,

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1049770

  • גולדבלט משה  On 25 במאי 2009 at 8:16

    אם הציבור הערבי רוצה להכריז על יום מספד לזכר אסון 1948 הוא רשאי לעשות זאת לפי הצעת החוק הקיימת. מה שנאסר עליו לציין שעצם הקמת מדינת ישראל היא הטעם לאבל.

  • טלילה  On 25 במאי 2009 at 8:17

    וכרגיל יש לך אומץ ללכת נגד הזרם (גם אם מדובר רק בקונצנזוס הקטן פה ברשימות) וזה ראוי להערכה. אבל הצעת החוק הזו היא איוולת מביכה, כפי שעידן כבר הראה מיד כשהנושא עלה, והוא התייחס לעצם העניין:
    "לא תתאבל"
    http://www.notes.co.il/idanl/56385.asp

  • מיכאל  On 25 במאי 2009 at 8:19

    להצטרף לפליטי מיסכה (סמוך לבית ברל)

  • יהודי  On 25 במאי 2009 at 8:27

    אז עוד פעם: לא ניתן לאסור על אנשים לציין משהו. זאת הבעיה. אם הערבים חושבים שהקמת המדינה היא אסון וברצונם גם לציין זאת ולהתאבל על כך, אי-אפשר למנוע זאת מהם. לא משפטית ולא טכנית. איך ייאכף האיסור?

  • גולדלבט משה  On 25 במאי 2009 at 8:41

    שאלת האכיפה היא אכן שאלה ראויה-מאידך לחקיקה יש חשיבות הצהרתית שלא ניתן להמעיט ממנה

  • מוקי  On 25 במאי 2009 at 8:42

    אני קורא אותך הרבה ובדרך כלל אני מוצא אצלך הגיון רב גם אם אני לא נמצא באותו צד של המפה הפוליטית.
    אבל החוק הזה הוא חוק פופוליסטי שמטרתו היחידה היא לשלהב את המוני הטוקבקיסטים של ווינט.

    אם יש מי שעוסק בהסתה, הרי שיש מספיק חוקים בספר שיוכלו לעצור אותו.
    אתה באמת חושב שיאכפו את החוק הזה על נטורי כרטא ? אתה היית תומך בחוק שכזה לגבי ציון פינוי גוש קטיף כיום אבל ?

    לשון החוק היא הדבר הכי פחות חשוב פה כי זה חוק שלעולם לא יאכף ברצינות גם אם יעבור.
    כל מה שיש פה זו אמירה רשמית של המדינה לאזרחיה הערבים : אתם לא לגיטימיים והסבל שלכם לא לגיטימי.

  • ינאי  On 25 במאי 2009 at 8:54

    מה בדיוק נראה לך הגיוני, שמי שיציין את יום העצמאות כיום אבל
    יכנס לשלוש שנים לכלא???
    וכמה היית קוצב למי שלא עומד בצפירה?
    מה שמדהים באמת הוא שלנוכח הצעת חוק כל כך דכאנית, שבה הפשיזם מתנוסס שחור על גבי לבן,
    יש מי שמתפלפל ומסביר למה זה בעצם הגיוני.

  • יהודי  On 25 במאי 2009 at 9:08

    משה, לחקיקה אכן יש ערך הצהרתי. אלא שאם ייחקקו חוקים שערכם היחיד הוא הצהרתי וידוע מראש שלא ניתן לאוכפם הרי יירד ערך החקיקה לכשעצמו. ראה נא את התופעה של האקטיביזם השיפוטי: ההתערבות של בג"ץ בכל היבט בחיי המדינה גרמה לריצה של כל לץ לבג"ץ על כל דבר פעוט ערך. התוצאה הסופית הייתה שפעילותו של בג"ץ – ושל כל מערכת המשפט – איבדה מערכה מכבודה. אותו דבר יתקיים בחקיקה אם תתקבל בכנסת ולא תתלווה באכיפה אמיתית. והחוק הזה אין סיכוי שייאכף. זה חוק יכול להוביל למעצרים המוניים שגם משטר טוטליטארי היה נרתע מהם, ואנחנו לא משטר טוטליטארי.

  • אייל  On 25 במאי 2009 at 9:34

    הכל חלק מריטואל קבוע: החוק לא יעבור ולא ניתן לאכיפה ולא ימומש בפועל.
    סך הכל נועד לחזק את הדימוי הימני של הליברמנים מצד אחד ואת ה"אנא אנו הולכים" של הליברלים מצד שני.
    בפועל: לא לא לא יעבוד – החוק הזה לא יעבוד"
    המדהים הוא לא רק איך המקהלה מיד שרה, אלא איך כל אחד זוכר בדיוק להשמיע את אותו הקול בכל פעם.

  • דני בלוך  On 25 במאי 2009 at 9:48

    זהו חוק מגוחך, חסר טעם ואנטי-דמוקרטי. לא ניתן יהיה לאכפו. יערכו מעצרים בבתי אונגרין בירושלים?
    כל הנימוקים שניתנו על ידי המגיבים לעיל נכונים ומוצדקים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25 במאי 2009 at 10:20

    מדינה לא יכולה ואין לה זכות כלשהי לכפות או לאסור טקסים כל שהם.
    זה אחד הבסיסים של המחשבה המודרנית לגבי זכויות יסוד של האדם.

  • גולדלבט משה  On 25 במאי 2009 at 10:31

    אני יכול להראות לכם הוראות חוק לא שנויות בחלוקת שלא נאכפות כמו למשל האיסור להסית לאי התיצבות לשירות צבאי בעת מלחמה -מבחן האכיפה הוא בעייתי .
    גם השוואה לנטורי קרטא שטחית. בעיני האחרונים הקמת מדינת ישראל הייתה עבירה על איסור דתי מפורש. זה לרוב אינו המצב ביחס לציבור הערבי המבקש להדגיש את אסונו כתוצאה מהמאורעות שליוו את הקמת המדינה היהודית.
    מכל מקום אני אתמוך באכיפה ללא הפליה-אם החוק יתקבל

  • קומאר  On 25 במאי 2009 at 11:05

    כתבת כאן מעליי על ההשוואה לנטורי קרטא, ועל העובדה ש"הציבור הערבי המבקש להדגיש את אסונו כתוצאה מהמאורעות שליוו את הקמת המדינה היהודית",

    האם אתה חולק על עצם התקיימות האסון הזה מבחינת הציבור הערבי?

    כי אם כן, עליך פשוט להביט בעובדות ההיסטוריות שליוו את הקמת המדינה מבחינת הציבור הערבי בארץ.

    ואם אינך חולק על כך שאכן התקיים אסון מבחינת המגזר הערבי, ועדיין אתה תומך בקיום החוק, אז אתה תומך מוצהר במדיניות פאשיסטית וסותמת פיות.

    המוחבאראת של ליברמן בדרך…

  • גולדלבט משה  On 25 במאי 2009 at 11:15

    האם לשם/כינוי יש קשר לדמות מתוך רבעיית הראג'?
    ממש איני מתכחש לטרגדיה הפלשתינאית ועל זכותם לזכור אותה ולקיים עצרות זכרון וטקסי זכרון-זה היה חייב להיות מובן ממה שכתבתי

  • אורן  On 25 במאי 2009 at 11:37

    גם אני מעוניין לחזק את מעמדו של יום העצמאות שלנו. אבל לדעתי ברמה הפרקטית חוק כזה ישיג בדיוק את ההיפך!
    לא נראה לך שמה שהחוק הזה השיג עד כה ועוד ישיג בהמשך הוא יחסי ציבור מעולים לנכבה והזדהות יותר גדולה של יותר ישראלים עם הנכבה על חשבון יום העצמאות?
    ראה פוסט של רחביה בנושא

    על זה נאמר עדיף להיות חכם מאשר צודק

  • קומאר  On 25 במאי 2009 at 11:39

    וזה כמובן לא שם, אלא רק כינוי שנולד כאן כשהגבתי למאיה – בלוגרית חוקרת הודו באתר.
    האם לראות בכך המלצה לקרוא את הספרים?

    בסיפא של רשימתך כתבת שבמחשבה נוספת הצעת החוק נראית לך הגיונית למדי,
    לאחר קריאה חוזרת, הצעת החוק נראית לי רק יותר ויותר קטנונית, מיותרת ומעלה ניחוחות חזקים של פאשיזם,
    קשה לי גם לראות איך זה לא זועק לך מעצם ההצעה ומהיכרות עם האנשים שדוחפים אותה.

    אגב, העובדה שהצעת החוק הנ"ל מעוררת היום דיון די משמעותי וכן זעקות חמס מכל מיני כיוונים בהחלט מאוששת מבחינתי את מה שכתבתי.

  • גולדלבט משה  On 25 במאי 2009 at 12:07

    כן אני מאד ממליץ לקרוא את רביעיית הראג'
    באשר לויכוח על הצעת החוק-הוא לגיטימי לחלוטין ואף אני טרם קבעתי עמדה סופית. מטרתי היא לנהל ויכוח על ההצעה כפי שהיא ולא על מה שתועמלנים
    שכלל לא טרחו לקרוא אותה קוראים לתוכה
    אני סבור שיש מקום להגדרת קווים אדומים גם בוויכוח עם ערבי ישראל ללא שמץ של כוונה להפוך
    אותם לציונים או לנכרם מעמם ומעברם
    הדבר יסייע מאד גם בשילובם כאזרחים שווי זכויות

  • קומאר  On 25 במאי 2009 at 12:20

    אתה כתבת,
    "הצעת חוק זו סבורה שיש להטיל מגבלה רק על עצם ציון יום העצמאות או הקמת המדינה כעילה ליום אבל"

    הקמת המדינה>יצרה את הנכבה>עילה ליום אבל

    ואת זה החוק מנסה לאסור, אז איפה התועמלנות פה? זה כתוב בדיוק בהגדרת החוק לעיל.

    אתה לא חייב להמשיך את הדיון כאן, אני פשוט לא מבין מה ההבדל בין פירוש החוק היבש לבין הגדרתו כאיסור על ציון הנכבה.

  • גולדלבט משה  On 25 במאי 2009 at 12:36

    היא פלשתינאית. זה לא מתחייב מלשון החוק בכלל ואני גם לא מכיר הרבה יהודים שיטענו כי הקמת המדינה גרמה לנכבה-ההסבר שלנו לנכבה הוא שונה מאד כידוע לך. על פי התפיסה היהודית המקובלת לו היו הפלשתינאים מקבלים את עקרון שתי המדינות אז הנכבה היתה נמנעת-לא הקמת מדינת ישראל היא הסיבה לנכבה אלא המאבק לסכל את הקמתה

  • אחת מהצפון  On 25 במאי 2009 at 14:07

    כן, משה, יש כאן שני נראטיבים שונים אבל אני מניחה שיש גם עובדות שסותרות במקצת את כל אחד מהנראטיבים.
    בסופו של דבר,תהליך הקמת המדינה היהודית היה כרוך בנישול והשמדת כפרים ערבים. למעשה, גם אחרי קום המדינה המשיך תהליך הנישול ואם תבחן את נושא הבדווים בנגב אז אפשר לראות שעדין לא הסתיים.

    לגבי התאריך לציון הנכבה, יש הגיון רב שהוא אותו תאריך של חג העצמאות. החג שלנו מציין את הקמת המדינה היהודית, לא את הקמת המדינה הישראלית על כל גווניה. המדינה הזו מדירה את מיעוטיה מהיום הראשון להקמתה ולכן קיומה (על המנונה ודגלה היהודים) היא אכן אסון לערביי הארץ. הייתי אפילו מוסיפה- אסון מתמשך.
    צא וחשוב על הדיסוננס הקיים אצלם בין תחושתם כי הם חלק אינטגרלי מהארץ אבל לא מהמדינה. בדומה לתחושת האינדיאנים באמריקה או השחורים בדרא"פ בזמנו.

  • מוקי  On 25 במאי 2009 at 14:14

    מה זאת אומרת הקמת המדינה לא גרמה לנכבה ? ברור שגרמה. אולי יכול היה להיות אחרת אם עמדות הצדדים היו שונות, אולי אפילו אפשר לטעון שהנכבה הייתה מחוייבת המציאות לנוכח האיומים על המדינה הצעירה, אבל לנתק את הקמת המדינה מהנכבה זה לנתק את מלחמת העצמאות מהקמת המדינה.

    בשביל הערבים מלחמת העצמאות היא מלחמה שבה הפסידו. חלקם הפסידו את שאיפותיהם הלאומיות וחלקם את בתיהם ממש. אתה באמת רוצה לאסור עליהם לציין את ההפסד הזה ? אתה באמת חושב שהם ישכחו אותו אם הוא לא יצויין ?

    מעבר לזה, אתה שם דגש רב על לשון החוק, אז הנה – הערבים יציינו ביום הנכבה את יום ההתנגדות לחוק האיסור על ציון יום הנכבה.
    לא תהיה פה עבירה על לשון החוק אלא רק הדגמה למידת טיפשותו.
    ומה אז ? נחוקק חוק שאוסר למחות על החוק ? ואז חוק שאוסר למחות גם על החוק הזה ?

  • גולדלבט משה  On 25 במאי 2009 at 14:52

    א. לפי הצעת החוק לא נאסר בכלל לציין את הנכבה ולכן אין צורך ב"יום זיכרון לאיסור"-
    ב. ברור שעקב התנגדותם להקמת מדינה יהודית הערבים ספגו תבוסה ונוצרה טרגדיה. אז מה? האם זה מוכיח שהקמת המדינה היא שגרמה לכך? מה שגרם
    הוא העקשות לסרב להקמתה

  • מוקי  On 25 במאי 2009 at 15:14

    כי אני מתקשה בהבנה.

    ההתעקשות לסרב להקמת המדינה היא שגרמה לנכבה, אבל להקמת המדינה עצמה לא היה שום חלק בעניין הזה ?
    אם היו מתעקשים על הסירוב אבל לא הייתה קמה מדינה גם אז הייתה נכבה ?

    אני פשוט לא מבין מה ההבדל שאתה מנסה להעמיד
    פה.

    שוב, אם אתה טוען שהערבים הביאו את זה על עצמם אז אני יכול להבין גם אם לא להסכים ובכל מקרה זה לא ישנה את עצם הטיעון, אבל אני אשמח מאוד לקבל הבהרה שתסיר עבורי את החשד שאתה מתחפר פה בדקויות כיוון שאתה יודע שעמדתך לא ניתנת להצדקה.

    שלא ישתמע מכך שאני מזלזל בך באיזשהו אופן, אני מתווכח איתך דווקא משום שאני מחשיב אותך לבן אדם הגיוני ומעמיק.

  • גולדלבט משה  On 25 במאי 2009 at 15:30

    הקמת המדינה הייתה תנאי-אולי הכרחי -בוודאי לא מספיק לטרגדיה הפלשתינאית
    אני אומר אולי כי פעלו גם במלחמת העצמאות גורמים נוספים הן בתוך החברה הפלשתינאית והן בעולם הערבי . ירדן שנלחמה בנו במלחמת העצמאות לא רצתה גם היא שתקום מדינה פלתשינאית-אבל כל זה נוגע כבר לתחום אחר. הסירוב הפלשתינאי להקמת המדינה לא שירת אותם ולמען האמת היה ברור גם אז שהוא לא משרת אותם.

  • מוקי  On 25 במאי 2009 at 15:49

    אבל אם נחזור איתו לעניין שעל הפרק, יוצא מכך שאתה אומר שהייתה טרגדיה פלסטינית ושהקמת המדינה היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לטרגדיה הזו.

    אבל לפי לשון החוק, אם תאמר את מה שהסכמת לו עכשיו במסגרת אירוע או פעולה, הרי שדינך שלוש שנות מאסר, בתנאי שהבעת צער על אותה טרגדיה פלסטינית (נראה לי שעצם ההתייחסות אליה כטרגדיה עונה להגדרה)

    אתה רשאי כמובן לחשוב שאני טרחן. אני בעצמי מרגיש טרחן כשאני כותב את זה. אבל זה בדיוק סוג השיקולים שעולים מהצעות חוק שמנסות להסדיר בכפיה את רגשות הציבור.

    אתה באמת חושב שלא די בחוקים האוסרים על הסתה כנגד המדינה ? באמת חייבים גם חוקים שאוסרים על צער ?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25 במאי 2009 at 16:25

    משה גולדבלט,

    אין ספק שהבסיס לחילוקי הדעות הוא שאתה רואה בקיום המדינה- מטרה. (שרוב, אם לא כל האמצעים כשרים כדי לעזור לקיומה) בעוד האחרים רואים במדינה אמצעי כדי להקל על חיי האזרחים ובפרוש לא מטרה בפני עצמה.

    הדבר מקצין אצלך, כיוון שמדובר במדינה יהודית.

  • עומרי  On 26 במאי 2009 at 0:07

    במהלך מלחמת העצמאות, כפי הנראה בחודש מאי 1948, נהרג דוד אימי בקרבות בצפון. הוריו והורי אישתו נרצחו רק כמה שנים קודם לכן בשואה. הוא היה חסר כל ניסיון כלוחם והתחושה הכללית במשפחה היתה שהיה בשר תותחים.

    אישתו קיללה את מר גורלה שנים רבות לאחר מכן, ובמיוחד על כך שלא ברחו כשאר משפחתם לארה"ב ודרום אפריקה. חגיגות גדולות לא ערכו בביתם ביום העצמאות, ולא צייתו לצו הממשלתי של היות עצוב בערב יום העצמאות והיות שמח מיד אחריו.

    פעמים רבות צויין דוקא יום העצמאות במשפחתו כיום אבל.

    אינני מבין מה כה הגיוני בעיניך בלגזור, תיאורתית, על משפחתו שלוש שנות מאסר. אבל אולי כציוני טוב היית מוסיף סעיף קטן ג' לחוק זה האומר שאינו חל על יוצאי צבא ובני משפחתם.

    אני מניח שכשאתה מציין שאתה עוסק בזכויות נפגעים חולים ונכים הכוונה היא ליהודים בלבד כיון שלערבים שבהם זה מגיע עקב ההסתה חסרת הרסן של מנהיגהם.

  • גולדלבט משה  On 26 במאי 2009 at 5:39

    קיימו עצרת אבל? תלו דגל שחור ביום העצמאות למען השכנים?
    אין שום חוק המצווה על רגשות היחיד אבל בהחלט קיימים חוקים הנוגעים לרגשות הרוב . כמו גם נושא איסור הצגת חמץ בפסח או בכלל ביטוי חצוני לפגיעה ברגשות דת. איני סבור כי יום חג העצמאות שלי ראוי לפחות הגנה
    ובאשר להערה האחרונה היא באמת סרת טעם-כעובדה אציין שאני מייצג רבים מהמגזר הערבי ושותפי הוא ערבי

  • עמרי  On 26 במאי 2009 at 6:18

    קרובי לא ביצעו דבר הפגנתי כמו תליית דגל שחור, ובודאי שלא היו אבלים למען השכנים.

    החוק שאתה מצטט מאד ברור "לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער."

    בקטגוריה המאד רחבה של "אירוע", משפחתי יכולה להיכלל, אולם אינני צריך פרשנות משפטית מדוע משפחתי היהודית פטורה ומשפחה ערבית לא – ההפרדה שאתה עושה כאשר אתה מקבל את האבל במשפחתי כלגיטימי לעומת האבל הערבי הנעשה "למען השכנים" היא מהות הבעייה.

    ההערה המסיימת שלי אכן חסרת טעם, לא פחות מהסיומת של הפוסט "אתם יודעים מה-במחשבה נוספת הצעת החוק נראית לי הגיונית למדי"

  • עמרי  On 26 במאי 2009 at 6:26

    "אירועי אוקטובר 2000 לא היו מתרחשים כלל אלמלא הסתה חסרת רסן של מנהיגים בציבור הערבי שמשום מה ניתנה להם חסינות.

    אתם יודעים מה-במחשבה נוספת הצעת החוק נראית לי הגיונית למדי"

  • גולדבלט משה  On 26 במאי 2009 at 7:37

    אותי. אני אהיה מוכן לאמץ לצורך הוויכוח את הטענה שהקמת מדינת ישראל גרמה לנכבה שאותה על כל ערביישראלי לזכור וכפועל יוצא עליו להתאבל על הקמתה של המדינה.בקרוב מאד אבהיר מה המסקנות הנגזרות מקו מחשבה זה ולמה השמאל הישראלי הסובל כבר שנים רבות מטמטום והסתיידות מחשבתית נפל בפח

  • דני בלוך  On 26 במאי 2009 at 8:54

    הויכוח אינו על הנכבה ומשמעותה אלא על חוק מטומטם ואנטי-דמוקרטי. אני סבור שהתנגדותם של בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן מדברת בעד עצמה. חוק כזה לא היה עובר לא אצל זאב ז'בוטינסקי ולא אצל מנחם בגין. מעניין איך יתייחס אליו בנימין נתניהו.

  • גולדלבט משה  On 26 במאי 2009 at 9:55

    בהבנת הקשר הפוליטי של החוק. מי שמציע את החוק אינו צופה שההצעה תתקבל לא מפני שאין הגיון בהצעה, אלא שמטרתה אחרת. לא בדמוקרטיה ובזכויות האזרח אנו עוסקים כאן אלא ביחס שבין המיעוט הערבי למדינה. אני רואה שאצטרך להקדיש לנושא זה פוסט נפרד ומריב.
    לפחות שרי מפלגת העבודה יתעוררו "למאבק" יגידו לכולם תראו כמה חשוב שאנחנו בממשלה

  • אלון  On 26 במאי 2009 at 10:58

    הניסוח של הצעת החוק רחב כל כך שכל אחד יכול להביא את החששות שלו. לדעתך זה ירסן את ההנהגה, ואילו אני חושש שזה יוכל לפגוע גם בפרטים המתאבלים. האם קבוצה קטנה של אנשים שבוכים ליד הריסות כפרם לא נחשבים כמי שמקיימים "אירוע שיש בו משום ציון יום העצמאות,כיום אבל או כיום צער"?
    אני חושש שיעשה שימוש בחוק הזה נגד כל ערביי ישראל, ולא רק נגד הקיצונים שבהם.

  • גולדלבט משה  On 26 במאי 2009 at 11:03

    התשובה שלילית ופרשנות חוק הפוגע במידת מה בחופש הביטוי היא מצמצמת. כמו בכל דבר יצטרכו להפעיל מבחנים של מידה ,נסיבות ושכל ישר. זה קיים בדברי חקיקה רבים-כמו החוק למניעת הטרדה מינית ואיני חושב שצריך לפסול חוק זה בגלל הצורך בפרשנות וחוש מידה

  • דני בלוך  On 26 במאי 2009 at 11:09

    כוונת המציעים ברורה והיא מופיעה במצע ישראל ביתנו ובנאומי מנהיגיה. מטרתם ללבות את מדורת יחסי יהודים וערבים בישראל ולהרוס כל חלקה טובה שעדיין נשארה. יש מקום לדיון ביחסנו אל ערביי ישראל זכויותיהם וחובותיהם. הדיון צריך להתנהל לא דרך כפיית חקיקה אלא בדרך הדברות. מי שתומך בחוק הזה אינו תורם להדברות כלשהי.

  • גולדלבט משה  On 26 במאי 2009 at 12:06

    לבסיס הניתוח שלך-אני בהחלט סבור שמי שהציע את החוק פועל ממניעים אחרים חיצוניים-אבל הבעיה הרבה יותר קשה.
    האם אנחנו תומכים במאבק ערביי ישראל להשתלבות במדינה ובמוסדותיה ושוויון זכויות? האם אנחנו מוכנים וורצים לראות בהם מיעוט לאומי עם זכויות של מיעוט לאומי ולרבות ניהול אוטונומי של ענייניהם.מהם הדרישות שאנו יכולים להציב להם מלבד כיבוד פורמלי של החוק? מה מטרתם של ערביי ישראל בטווח הארוך?. השאלות הפוליטיות הן כבדות משקל ולא ניתן לפטור אותן בהערות
    קצרות ושנונות

  • דני בלוך  On 26 במאי 2009 at 16:49

    אבל לא אגב הצעת חוק זדונית והזויה. תכתוב פוסט כיצד אתה רואה את הדברים ונפתח דיון רציני בעניין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s