ישראל היא מדינת העם היהודי -[ב]


המעיין במגילת העצמאות מגלה מיד כי נקודת המוצא שלה היא לאומית מובהקת. קיים עם יהודי שקם בארץ ישראל.עם זה לא חדל מעולם להתקיים בגולה ולערוג לארצו ממנה הוגלה בכוח. זכותו של העם למדינה משלו בארצו, על אף שניתנה לה הכרת האומות בהכרזת בלפור, בכתב המנדט, ובהחלטת עצרת האומות המאוחדות [שאינה בת תוקף משפטי], אין היא נובעת מההכרה זו אלא מהזכות הטבעית ." זו זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית".כך פוסקת מגילת העצמאות.
 
אין המגילה טורחת לנמק מדוע יש להכיר בקיומו של עם יהודי ומדוע לכל עם יש זכות לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. אמת זו ,לטעמה, מובנת ומוכחת מעליה.הקשר היחיד אותו טורחת המגילה לנמק הוא הקשר לארץ ישראל – אולי מפני שקשר זה נחשב כטעון הוכחה והנמקה.
 
אין לי כוונה לעסוק בניתוח טקסטואלי של מגילת העצמאות, יצירה שנכתבה על ידי וועדה, אולם כמסמכים מכוננים רבים המרכיב החשוב ביותר בה אינו מנומק ואינו מוכח. בזיכרוננו עולה נוסח הכרזת העצמאות של ארצות הברית אשר אף היא נוקטת לשון קביעה לא מנומקת ביחס לנורמות הבסיסיות מהן היא גוזרת את מסקנותיה .
 
אנו סבורים שאמיתות אלה ברורות מאליהן, שהרי כל בני האדם נבראו שווים,ו בוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן: חיים, חירות והחתירה אחר האושר. כדי להבטיח זכויות אלה מוקמות בקרב בני האדם ממשלות, השואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמתם של הנשלטים, ובכל פעם שצורת ממשל כלשהי הופכת הרסנית ביחס לזכויות אלה, הרי שזכותו של העם לשנותה או לבטלה, ולהקים ממשלה חדשה, שיסודותיה מושתתים על עקרונות אלה והיא מארגנת את סמכויותיה כך שבעיני העם היא המתאימה ביותר להגשמת ביטחונו ואושרו.
 
כבר ברשימה הראשונה שלי בנושא החל הפולמוס הצפוי כל כך הבא לטעון כי היהודים אינם עם והיהדות היא דת בלבד.קבלת הטיעון יש בה כדי להשמיט את הבסיס המוסרי לעצם הקמתה של מדינת ישראל. ניתן להעלות אינספור נימוקים להפרכת נימוק זה. לא אעשה זאת אך אציין כי מקבלת הטיעון לפיו היהדות הנה דת בלבד משתמעת גם הטענה כי מדינת ישראל הוקמה על מנת ליצור עם חדש. הקמת מדינה לצורך יצירת עם היא למיטב ידיעתי חידוש בהיסטוריה העולמית ואיני סבור שדווקא כאן הוגשם חידוש זה.
 
אין נורמות יסודיות עליהן לא ניתן להתווכח ואשר עליהן לא ניתן לחלוק. מדוע נסכים שבני האדם נולדו שווים כשהמציאות מספקת לנו די והותר הוכחות שלא כך הדבר?. מדוע אנו מניחים שיש לבני אדם זכות לחיים וחירות? מי בכלל קבע שהפרט ורצונו בחיים, חירות וביקוש האושר הוא שחייב לעמוד כנושא הזכויות העיקרי?. מדוע לא נעמיד את החברה בכללותה או את הגזע או את האל במרכז? מי לעזאזל קבע את העיקרון המגוחך שלכל עם יש זכות לריבונות ועצמאות? הידעתם כמה פגעים ירדו על האנושות בשל אימוץ עיקרון זה.  
 
ממש כפי שאני מניח שרוב קוראיי יגלו סובלנות מועטה ביותר כלפי שלילת האמיתות המובנות מאליהן הכלולות בהצהרת העצמאות של ארצות הברית, כך מגלה אני סובלנות מעטה מאד כלפי אלו השוללים את עקרונות היסוד של מגילת העצמאות -לא מפני שלא ניתן לערער ולהרהר עליהן, אלא משום שזניחתן  מהווה ניסוי מופקר וחסר כל אחריות בגורלו של קיבוץ הרואה עצמו כעם, המקיים מדינה ונתון לאיומים קיומיים מאז החל המפעל הציוני ועד ימנו אלו.
 
 שלילת המרכיב הלאומי מהיהדות ומהחיים היהודיים בגולה והדגשת המרכיב הדתי משרתת היטב את הטיעון שמדינת ישראל אינה צריכה להיות מדינת העם היהודי, שאינו קיים, אלא מדינת כל אזרחיה. השאיפה להפיכתה למדינת כל אזרחיה היא השאיפה לבטל את הזהות הלאומית והמחויבות הלאומית היהודית ומטרתה לשלול את עליונות האינטרס הקיומי הלאומי.
 
שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי לא נועדה להבטיח מתן זכויות אדם אזרחיות יסודיות שאין מחלוקת כי כל אזרחיה ראויים להן באופן שוויוני ומי שטוען שזו מטרתו מרמה ביודעין ,או בשוגג. מטרתם הסמויה של אלו הטוענים להסבתה של ישראל למדינת כל אזרחיה היא שלילת הלגיטימיות של הזיקה הלאומית בין המדינה לעם היהודי על מנת לבטל את צביונה הלאומי ולהמירו בצביון אזרחי נטול מחויבות לאומית. היהדות על פי תפיסה זו תהיה לדתם של חלק מאזרחי מדינת ישראל ממש כפי שחלק אחר מאזרחיה הוא מוסלמי או נוצרי.
 
מרגע שקביעה זו תאומץ תהיה מדינת ישראל למסגרת פורמאלית משפטית, מעין תאגיד שפירוקו לא יהיה כרוך בדילמה מוסרית כלשהי. לא רק אנו רואים בקיומה של מדינת העם היהודי ביטוי לעיקרון מוסרי ולמחויבות מוסרית של קהילת האומות. רבים מאד מתומכינו בעולם מעניקים לקיומה את אותה המשמעות המוסרית. מי שמצוי מעט בהיסטוריה יודע כי לא ניתן להסביר בכלל את הצלחת הציונות ללא קיומה של הכרה מוסרית רחבה שהעם היהודי ראוי למדינה משלו בארצו. 
 
גם אם אנו נבקש להשיל מעל עצמנו את הרשתות שהושלכו עלינו במהלך ההיסטוריה, רשתות של דת מסורת והכרה לאומית, או לפחות נפריד אותן מהמסגרת המדינית הפורמאלית המכונה מדינת ישראל [רצוי יהיה להחליף אז גם את השם] אני מעריך שמטרת מי שמבקש לראות בישראל מדינת כל אזרחיה לא תוגשם. אנו מוקפים במדינות ערביות מוסלמיות. הן התפיסה האסלאמית  הדתית והן התפיסה הלאומית-חילונית הערבית ישללו במקרה כזה את זכות קיומה של המדינה המשונה הזאת ,חסרת תוכ
לאומי ודתי וידרשו כי היהודים [ רק לחלקם כנראה תוצע האפשרות] יחיו במדינה ערבית כאזרחים בעלי זכויות המוענקות בכל מדינה מוסלמית לבני החסות.
 
 כפי שלמדו הוריי שנמלטו מאירופה, בה ביקשו יהודים רבים לחיות כבני לאום אחד וכבני דת אחרת, או בכלל להתבולל בחברה האירופית, קיומו של עם יהודי אינו עניין של בחירה ואף אינו נתון "לרצוננו החופשי" להגדיר את זהותנו. קיומו של עם יהודי הוא אמת מוצקה, מוכחת מאליה, הרבה יותר מהקביעה שבני אדם נולדו שווים ובעלי זכויות שאין לשלול אותן. זכויות  אדם ניתן להעניק או לשלול, תלוי בשיטה המשפטית בה נוצרו, זהות לאומית קיימת ועל מנת לשלול אותה יש להשמיד את העם המקיים אותה-נשמע לכם מוכר הפיתרון הזה?.
 
מאחר והקריאה להסבה של ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" משמעותה בעיניי קריאה מוסוות להשמדתה של מדינת ישראל, איני מגלה סובלנות עיונית כלפיה. ישראל תתקיים להכרתי כמדינת העם היהודי או שלא תתקיים כלל. מעשית אני חושש מאד מהקריאה הואיל וחלק מהציבור עלול להתפתות לה מאחר והוא קונה את השקר שמדובר בעיקרון דמוקרטי מתחייב. אחרים, במיוחד בחוגי ההון, מעוניינים בתפיסה זו שכן היא פוטרת אותם מהחובה המוסרית להתגייס להגנת מדינת העם היהודי, מחויבות המנוגדת לאינטרסים הכלכליים שלהם. חלק מהחוגים הדתיים ,האנטי ציוניים ,ממילא רואים במדינה מסגרת פורמאלית בלבד שאינה הכרחית לקיומו של העם היהודי ואלי אף אינה רצויה. הציבור הערבי בישראל יאמץ קריאה זו באופן אוטומטי.
 
לא מפני אימוץ העיקרון של "מדינת כל אזרחיה כלשונו" אני חושש, אלא מהכרסום המתמיד ששיח זכויות האדם והשיח המשפטי, שמטבעו נוטה לעסוק יותר בזכויות ולא בערכים לאומיים, מחולל ברמת המחויבות של כלל הציבור הרלוונטי להילחם להמשך קיומה וביסוסה של ישראל כמדינת העם היהודי.  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סטודנט להיסטוריה  On 16 במאי 2009 at 20:27

    לא ביטלתי את הטענה על קיומו של עם יהודי אלא את קיומו של לאום יהודי. לאום הוא מושג מודרני שהומצא לראשונה במהפכה הצרפתית, וקבעה שכל האזרחים בריבונות הצרפתית מהווים לאום אחד.
    הלאום מתייחס לכל האזרחים, ומכיוון שישראל מכירה בכך שכל אזרחיה ישראלים אך לא יהודים לפי החקיקה של הכנסת בעקבות בג"ץ של דה שליט הרי שיש לנו עם או אנשים שדתם היא יהודית, ולאום ישראלי שכולל את כל האזרחים. לא יעזור גם לאחמד טיבי או לליברמן כשהם נשאלים בשדה התעופה מה הלאום שלהם, אז הם עונים ישראלי, ולא פלשתנאי, ערבי או יהודי.
    למדינה יש זכות דמוקרטית להחליט שהזיקה שלה היא לתרבות והדת היהודית כך: שדגלה יהיה עטור במגן דוד, ליהודים יהיה קל יותר לקבל אזרחות, השפה הדומננטית תהיה עברית, יום החופש הלאומי יהיה שבת ולא ראשון וכו'…
    אבל עפ"י מגילת העצמאות היא מחוייבת לנהוג כלפי אזרחיה ללא אפליה של: מין,דת או גזע.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 16 במאי 2009 at 21:26

    נ.ב.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1085499.html

  • יונתן  On 17 במאי 2009 at 16:16

    המילה המתארת לאום באנגלית וצרפתית משמשת אותנו לתיאור אזרחות.
    בעברית אין הבדל בין עם ללאום ואומה(אם כי אומה היא הרחבה מסוית של העם) אבל כן יש הבדל בין לאום לאזרחות.

    אין מה לעשות,שפות שונות חשיבה שונה.

  • טלילה  On 27 במאי 2009 at 1:53

    לפני שאמשיך לפרק ג, אם אספיק.
    אני חולקת על ההנחה שלך שמדינה דמוקרטית ישראלית תתפרק מהר מאוד כי היא תהיה ישות פורמלית בלבד וכד'. זה דווקא נשמע לי המצב הנורמלי והבריא, בניגוד ליחס המיסטי או התיאולוגי הרווח כלפי המדינה היהודית כיום, זיקה שנראית לי לא בריאה בעליל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s