תלונה למשטרה בעבירות מין בניגוד לרצון הנפגעת


 במספר כתבות ובפוסט מיוחד שהוקדש לעניין על ידי ד"ר אורית קמיר סופר על קצינה במשמר הכנסת שהגישה תלונה נגד קצין שהטריד אותה מינית ואף על פי התיאור נראה שעבר, לכאורה, עבירה של מעשה מגונה שכן המתלוננת נושקה בכוח על ידו. במקום להעביר את התלונה להליך משמעתי בו חפצה הקצינה בחר מנכ"ל הכנסת להעביר הטיפול בנושא למשטרה ובכך עבר על פי הטענה על החוק וזכה לביקורת נוקבת.
 
על פי הנטען לאישה הנפגעת מעבירת הטרדה מינית [שיכולה להיות גם סחיטה באיומים להסכים לקשר מיני או מעשים מגונים חמורים ] חופש בחירה היכן להתלונן ומשבחרה במסלול מסוים, כמו תלונה למעביד, שמטרתה הפעלת הליך משמעתי במקום העבודה ולא הליך פלילי, חובה על המעביד לכבד ללא סייג בחירתה זו ולמלא אחר הוראות החוק בכל הנוגע לטיפול בתלונה.
 
גילוי נאות-איני איש המשפט הפלילי ואין לי כל מומחיות מיוחדת בעבירות מין ובוודאי שד"ר אורית קמיר היא סמכות מקצועית מוכרת מאד בתחום זה. אף על פי כן אני מטיל ספק בתזה לפיה שמורה לנפגעת בעבירות מין חופש הבחירה המוחלט באיזה מסלול תלונה למעביד, למשטרה, או תביעה אזרחית היא מבקשת לבחור ומשבחרה במסלול מסוים חייבים לכבד את רצונה ולפעול על פי המסלול בו בחרה.
 
עבירה של הטרדה מינית היא עבירה פלילית וביצוע עבירה פלילית אינו נחשב מזה דורות רבים כמשהו ששייך רק ליחסים בין קורבן העבירה לעבריין. ביצוע עבירה פלילית הוא פגיעה בחוק ובסדר הציבורי הכללי ויש עניין לאכוף את החוק כלשונו בין אם הנפגע רוצה בכך ובין אם לאו.
 
ביטוי לעיקרון יסודי זה מצוי בסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי " כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה על שבוצעה עבירה " כל אדם משמעו לא רק הנפגע עצמו.
 
משהגיש אדם תלונה שוב אן הוא יכול לחזור בו ממנה ולעיקרון זה יש רק חריג אחד והוא נוגע לתלונה בדבר אלימות במשפחה שהוגשה על ידי בן זוג. גם כאן העיקרון הוא  " בקשת המתלונן שלא לחקור עבירת מין או אלימות שביצע כלפיו בן זוגו לא תהווה, כשלעצמה, סיבה יחידה להחלטה לפי סעיף 59 שאין בדבר ענין לציבור" . לא אפרט ביחס לחריג זה שנועד למצב מיוחד וחריג בו מטעמי שלום המשפחה קיימת סמכות שלא לחקור עבירת אלימות בין בני זוג .מדובר ביוצא מן הכלל המאשר את הכלל והוא שעבירה פלילית אינה רק עניינו של הקורבן.
 
נחזור לענייננו, עובדת פונה למעבידה ומתלוננת על עבירת הטרדה מינית. כבר משמיעת התלונה ברור שמדובר במעשים חמורים מאד המיוחסים לעבריין לכאורה, משהו שעצם ההסתפקות בהליך משמעתי במקרה כה חמור סותרת בברור את תחושת הצדק. האם המעביד כבול לרצונה של עובדת וחייב להמשיך אך ורק במסלול משמעתי? . האם ניתן לשלול ממנו את הזכות השמורה לכל אדם היודע שבוצעה עבירה חמורה להתלונן במשטרה?
 
ניתן כמובן לגרוס כי אם נמנע את המסלול המשמעתי כחלופה למסלול הפלילי נרתיע מתלוננות רבות מלהגיש תלונה. איני מקבל גישה זו. בעבירות שהן עבירות מובהקות של הטרדה מינית כפי שהוגדרו בחוק מניעת הטרדה מינית ניתן אולי לאמץ את זכות הבחירה ואני מעדיף שלא לקבוע מסמרות גם בהקשר זה, אבל בעבירות אותן ייבא החוק למניעת הטרדה מינית מחוק העונשין, דהיינו, מעשים מגונים וסחיטה באיומים, ספק בעיניי אם יש להעניק למתלוננת חופש בחירה מוחלט ביחס להליך בו היא חפצה. בכך נחזור לימים בהם המשפט הפלילי יאבד ממעמדו כמערכת נורמות המבקשת להגן על הציבור ויתקרב למשפט האזרחי באופן שהקורבן עצמו יהיה רשאי למחול על עבירה שבוצעה בו.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטשה  On 18 בפברואר 2009 at 21:24

    הרי שאין כאן עניין שכפוף לחוקי הלוגיקה: או שדין הטרדה מינית כדין כל עבירה פלילית אחרת, או שלא. השאלה היא מהי המציאות, ולא מה כנראה צריך אולי להיות. ולכתוב כ"גילוי נאות" שאינך יודע לא פוטר אותך מהחובה לברר. אחרת אין טעם ברשימה במתכונתה הנוכחית. (אם היית יודע מה המצב היית יכול להציג את טיעוניך כתמיכה או התנגדות).

  • עמית  On 19 בפברואר 2009 at 4:25

    הרבה פעמים לשון החוק או הפרקטיקה מסביב למערכת חוקים נתונה לפרשנויות – ואז דיון וטיעונים דוגמת אלה שאתה מעלה מאד מעניינים.

    בהחלט ייתכן (וגילוי נאות – אינני יודע הרבה על חוקי מדינת ישראל ועל משפטים בכלל) שזה לא המצב במקרה שאתה מדבר עליו. או שיש חוק או שאין חוק. להגיד שאתה לא יודע מה לשון החוק ואז להתפלפל עם מה אמור להיות החוק, ובעקיפין להתפלפל עם אורית קמיר – זה ממש לא רציני. אתה עורך דין. מן הסתם בהינף שיחת טלפון אחת למכר כזה או אחר, או בחיפוש פשוט במאגר מידע או ספר אתה יכול למצוא מה לשון החוק אומרת, ולשתף את קוראיך מתוך ידיעה. לא מתוך התחמקות מידיעה.

  • גולדבלט משה  On 19 בפברואר 2009 at 6:10

    ואין כל הוראה הקובעת איסור על מעביד לפנות למשטרה כאשר עובד מתלונן/נת על עבירה של הטרדה מינית ולמיטב הכרתי חלים העקרונות הכלליים גם בשטח זה. אולם חוק אינו אף פעם משהו פשוט ופרשנותו לעולם אינה ברורה ועד שלא יהיה פסק דין שמסדיר את הנושא ואין כזה למיטב בדיקתי,לא ניתן לספק תשובה מוחלטת

  • עמית  On 20 בפברואר 2009 at 12:58

    מדבריך ניתן להבין כאילו החוק זה איזשהו סוג של כתב חידה, פתוח לפרשנות. ואילו פסקי הדין הם הפתרון של אותם כתבי החידה. כלומר פסקי הדין חשובים יותר מלשון החוק. זה נשמע לי אפילו יותר רדיקלי מ"הכל שפיט" של אהרון ברק.

  • גולדבלט משה  On 20 בפברואר 2009 at 14:20

    בעיקרון זה נכון-אפשר להבין חלק גדול מהחקיקה רק באמצעות פרשנות השופטים וחלק גדול מהדין מצוי במשפט המקובל שהוא משפט שנוצר בפסקי הדין.
    אין לזה קשר ל"הכל שפיט" אבל במידה רבה יש לזה קשר לאקטיביזם שיפוטי שמתבטא לא רק במשפט חוקתי או מנהלי אלא בכל תחומי המשפט
    אני מכל מקום לא מצאתי אסמכתא לטענה של קמיר שאסור למעביד להעביר תלונה על עבירת מין לטיפול המשטרה אפילו העובדת לא חפצה בכך . ייתכן שהחלטה כזו תתקבל בעתיד מתוך רצון לשמור לנפגעת את חופש הבחירה ואז יהיה מדובר בחריג לעקרונות היסוד שאני מכיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s