מסייעים לאויב בעת מלחמת קיום

המלחמה מלווה את האנושות משחר ימיה  וגם כיום היא מותרת בנסיבות מסוימות, בין היתר לצורך מימוש הזכות להגנה עצמית. גם חוגי השמאל בישראל המנופפים בדגל זכויות האדם והאזרח אינם יכולים להתכחש לכך, אך מכוח עוינות מסורתית לפעולות צה"ל הם מבקשים להגביל פעילות מלחמתית במגבלות רבות והמגבלה העיקרית היא איסור סיכון אזרחים במלחמה. 

"אזרחים אינם בשר  תותחים לא בשדרות לא בעזה" זועקת האגודה לזכויות האזרח שדווקא שמרה על שתיקה מרשימה ביחס לשדרות, כל עוד לא הגבנו. על בסיס קריאה זו אין לסכן בשום אופן אזרחים בפעילות מלחמתית ואם קיים חשש כלשהו שאזרח ייפגע אין לבצע את הפעולה.העובדה שהצד שכנגד אינו מוטרד כלל מפגיעה באזרחים אינה מהווה לגישתם אסמכתא או היתר מצידנו לפעול בדרך דומה.

ברור שמבחינה צבאית אופרטיבית אלו דברי הבל. גם בעידן החימוש המדויק להפליא אין כל אפשרות למנוע פגיעה באזרחים כאשר מבקשים לפגוע במי שמצוי לידם.עד כה ההצלחה של צה"ל היא מדהימה בכל הנוגע למזעור הפגיעה באזרחים.אין לצפות בהמשך להצלחה דומה במיוחד אם תהיה כניסה קרקעית. זו צפויה לגבות קורבנות רבים בקרב האוכלוסייה האזרחית.

כל בר דעת יודע שהמלחמה בהמשך-אם נאלץ לבצע כניסה קרקעית על מנת להכריע בה תהיה כרוכה בפגיעה באזרחים [וכן כמובן גם בחיילי צה"ל] מי שמבקש למנוע זאת בטענה של שמירת זכויות האדם ופועל לשם כך מסייע לאויב בפועל בעת מלחמה, גם אם אינו מתכוון לכך וגם  אם סוג זה של סיוע מוגן כיום על ידי עקרונות חופש הביטוי המוכרים ומוגנים במשפט הישראלי .

 אחד הכותבים כתב שהוא מתנגד מוסרית לכל פגיעה באזרחים הרבה מעבר לכללי המשפט הבינלאומי המתיר אותה בתנאים מסוימים. מבחינה מוסרית אני רואה מי שסובר כך ופועל כך בהפצת תעמולה כמי שמסייע לאויב ביודעין.חוק העונשין קובע כי "לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן." .

התועמלנים הללו, כמה מהם נקבצו גם באתר רשימות, יודעים היטב כי צה"ל אינו יכול לנצח אם יאמץ עיקרון של אי פגיעה מוחלטת באזרחים. הם מטיפים ביודעין לאימוץ כללים אשר ימנעו מצה"ל לבצע כמעט כל פעולה צבאית ממשית ובוודאי שימנעו אפשרות לניצחון. איני יודע מה מבחינה מעשית ומוסרית יכול לסייע יותר לאויב במלחמתו ומה יכול יותר לפגוע במורל חיילי צה"ל מאשר המגבלות ששוחרי זכויות האדם מטילים עליהם והשוללים מהם את כלי נשקם.

יש לעשות הבחנה ברורה בין ויכוח על שיטות פעולה במהלכו מותר וצריך לתהות אם יש לנו מתי ובאילו שיטות רצוי ומועיל יותר לנהל לחימה הכרחית, לבין הכפירה בעצם הזכות המוסרית להילחם והשתתפות במסע תעמולה המבקש לערער את  רוחו של הצבא. יש לזכור כי התעמולה זו מתרחשת בתקופה בה חלק גדול העם אינו מוכן לסכן את עצמו ואת חייליו אפילו במלחמת מגן מוצדקת ולכן הסיכון בה רב במיוחד.

ניתן היה להבין את הטירוף האובדני הזה העוטה תחפשות מוסרית,לו היו חיילנו נלחמים אלפי ק"מ מביתם וממולדתם. צה"ל נלחם על הבית שלי בנהריה, כמו על ביתם של תושבי שדרות ,אשקלון ובאר שבע ומחר גם תל אביב מפני טרור שכלל לא הטיל על עצמו מגבלות מוסריות. האיום הקיומי על המדינה הזו לובש ופושט צורה אך לעולם אינו חדל.

 מי שמערער מבחינה מורלית ומוסרית את נכונות הצבא והעם הזה להילחם על קיומו עושה זאת בידיעה ברורה שהדבר יסייע לאויב במלחמתו ולכן אפילו זו אינה כוונתו יש לראות בו כמי שמתכוון לסייע לאוייב. לא הייתי נוקט כעת בפעולה מעבר להתראה חריפה כלפי אלו שעדיין לא הפנימו את גבולות המותר והאסור בעת מלחמה, אך בהמשך לא הייתי שולל נקיטת אמצעים חוקיים נגד תעמולה זאת.