מפלגת העבודה -תל אביבית – שמאלית ונטולת בשורה


אין פנים חדשות בעשירייה הפותחת של העבודה שספק אם כולה תיכנס לכנסת. חמישה הם מתל אביב ,אהוד ברק, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, אבישי ברוורמן, ויולי תמיר. גם אופיר פינס מתגורר לא הרחק- ברעננה. למושבים יש נציג- השר וילנאי שאין בינו לבין התיישבות כל קשר אבל הוא גר במושב שורש, מקום עם המון איכות חיים.
 
איני יודע היכן לדרג את בנימין בן אליעזר [בן 72] תושב שכונה יוקרתית בראשון לציון ומי ששוריין  בתחילה כי היה  ברור שקבלני הקולות שלו מספיקים כדי להביא לבחירתו [אף אחד לא חושב שיש לו, או הייתה לו בשורה מיוחדת, או נתונים איכותיים אחרים וזאת בלשון המעטה]. המזכ"ל איתן כבל  [מראש העין] נמצא ברשימה כי הוא המזכ"ל ולא היה נבחר בדרך אחרת. נותר רק נציג אחד לפריפריה, במקום העשירי- הספק ריאלי-עמיר פרץ [איזו נפילה!!] ואף הוא היה חייב להתחבק כמה וכמה פעמים עם שונאו אהוד ברק על מנת להיבחר איכשהו למקום העשירי .
 
שלי יחימוביץ טרחה לספר לכל שמפלגת העבודה היא מפלגה עם שורשים עמוקים בכפר ובעיר, בפריפריה ובקיבוצים, לעומת מרצ שהיא מפלגת נישה מובהקת. נדמה לי שהקביעות האלו טעונות בחינה מחדש. מפלגת העבודה היא מפלגה תל אביבית, שמאלית ואליטיסטית מובהקת . אין ברשימה שלה בשורה ואין במועמדיה אפילו אחד שיש בו כדי להלהיב, או להרשים.אני לא רואה את ההבדל בינה לבין מרצ כי הבדל כזה לא קיים.
 
בימים האחרונים מפלגת העבודה מתקשרת אצלי ,משום מה, באופן אסוציאטיבי, לסרט "צומת מילר" של האחים כהן ובמיוחד לסצנה הבלתי נשכחת בה מתחנן הרמאי הקטן על חייו בפני רוצחו המיועד פונה למצפונו ומבקש שיתבונן בליבו פנימה ויימנע מלהרוג אותו [לא נקלקל  ולא נספר את ההמשך למי שלא ראה].
 
הכנופיה העלובה הזאת, המכונה מפלגת העבודה, פונה בזעקות רחמים לציבור הבוחרים לבל ילחץ על ההדק הפוליטי ויוציא אותה להורג [במובן הפוליטי כמובן]. חייבים להציל את מפלגת העבודה, זועקים מתן וילנאי ,שלי יחימוביץ וחבריהם. אסור שמפלגה וותיקה ובעלת מסורת וזכויות רבות כל כך תיעלם מהנוף הפוליטי.
 
כפי שכבר יצא לי לומר בעבר- לא חייבים להציל את מפלגת העבודה-זו השעה שהציבור חייב לבוא עמה חשבון  נוקב ,לאטום את אוזניו וליבו בפני עסקניה המתחננים על חייהם הפוליטיים ולהשלים במעשה אכזר, אך הכרחי, את פירוקה של המפלגה למען ניתן יהיה ,אולי, בעתיד להקים מפלגה סוציאל דמוקרטית ציונית במדינת ישראל. בעצם הציבור לא צריך לעשות דבר אלא להתעלם מהפתק אמת בקלפי וכל השאר ייעשה מעצמו.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמית  On 5 בדצמבר 2008 at 16:11

    עכשיו אתה אומר את זה על העבודה
    מעניין מתי תגיד את זה על הליכוד
    (או שאולי אתה מתכוון להצביע לליכוד, ואז זה סוג של דיסוננס קוגניטיבי ופשוט לא תתיחס לעבודה שגם הליכוד היא מפלגה ללא בשורה, עם "מנהיג" שכבר ניסה ונכשל, וחברי כנסת שהיו כבר ונכשלו.)
    כן גם העבודה כזו.
    כן גם קדימה כזו.

    להצביע לכל אחת מהמפלגות המתות-מהלכות האלה זה כמו להגיד "טוב לי בתוך החרא הזה ואני רוצה להישאר"

    הבדל אידאולוגי אמיתי – אין ביניהן
    בשורה? לא בטוח שהם יודעים מה זה

  • גולדבלט משה  On 5 בדצמבר 2008 at 17:06

    בעבר התמחיתי בהצבעה למפלגות קטנות וחלקן לא עבר את אחוז החסימה-הרשימה ארוכה ומביכה למדי

  • י.ג.  On 6 בדצמבר 2008 at 1:16

    הבדל אידיאולוגי אכן אין הרבה בין העבודה-ליכוד-קדימה. בסופו של דבר כולם יצטרכו להחליט על מסירת שטחים או על מדינה לשני עמים.

    בכל אופן, אני מתנדב הפעם (למרות שניתוחים עדתיים כמו הנ"ל הם בעיני לחלוטין לא רלווניטיים), כי בספק אם משה יכתוב משהו שלילי על הליכוד, זה להגיד מה לא טוב בנבחרת לכשתקום:

    מדובר באנשים אופורטוניסטים אחד אחד. בעוד שבקדימה יש שקיפות מסויימת של אופורטוניזם, המסוכן בוא שבליכוד זה סמוי מאין כמהו. מה לבגין הבן באותה מפלגה עם מרידור הבן? מקום בטוח וריאלי לכנסת.
    מסוכן יותר, הוא חוסר הרב גוניות: נתניהו דאג להקיף עצמו בנבחרת של גנרלים: דיין, בוגי, מירי רגב, חפץ וכו'. אין פעילים חברתיים. אין אפילו איזה דוד לוי תורן שידבר על קיפוח.

    מה יש לומר? חזרנו לימי מפא"י.

  • גולדבלט משה  On 6 בדצמבר 2008 at 7:07

    כי הליכוד היה עבורי ,עד היום,משהו מחוץ לתחום,לא כתבתי עליו כמו שלא כתבתי על אגודת ישראל.
    היום הדבר לא כך-הליכוד הוא אופציה שאשקול אותה עם כל הקושי העצום שיש לי לשקול הצבעה למפלגה בה מועמד דן מרידור
    אני לא מתייחס לעמדות הפוליטיות המאד מגוונות ומשתנות של מרידור אלא לפן אחר באישיותו שאני מתעב

  • ברני  On 6 בדצמבר 2008 at 17:40

    הבט סביבך וראה, אתה שמקונן על חזרה זו, וראה את החברה הישראלית בימי מפא"י והיום, ואמור לי שלושה מרכיבים חברתיים שכיום יותר נראים בעינך מדברים שהיו אז. אומר אני כמה: קול העם והעולם הזה ואני מפאיניק ותיק. אה כן וכמות הציניות של העילית מול התמימות או תום הלב וחשבונות הבנק של חברי הכנסת והמצב במחלקות לספרות עברית וכללית מחד והפיזיקה כימיה מאידך אפילו המשכורות של אנשי הקבע ופקידי בנק ישראל ומשרד האוצר וכן שכחתי עובדי קבלן ומעבידי עובדי קבלן ואפשר לערוך רשימה ארוכה.

  • ברני  On 6 בדצמבר 2008 at 17:41

    הבט סביבך וראה, אתה שמקונן על חזרה זו, וראה את החברה הישראלית בימי מפא"י והיום, ואמור לי שלושה מרכיבים חברתיים שכיום יותר נראים בעינך מדברים שהיו אז. אומר אני כמה: קול העם והעולם הזה ואני מפאיניק ותיק. אה כן וכמות הציניות של העילית מול התמימות או תום הלב וחשבונות הבנק של חברי הכנסת והמצב במחלקות לספרות עברית וכללית מחד והפיזיקה כימיה מאידך אפילו המשכורות של אנשי הקבע ופקידי בנק ישראל ומשרד האוצר וכן שכחתי עובדי קבלן ומעבידי עובדי קבלן ואפשר לערוך רשימה ארוכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s