לא להציל את מפלגת העבודה


סגן השר מתן וילנאי פנה,על פי ידיעה במעריב, בקריאה נרגשת להתיישבות העובדת להציל את מפלגת העבודה. הקריאה להצלת המפלגה, המופנית לציבור בוחרים מסורתי שלה, נובעת ללא ספק מתוצאות הסקרים האחרונים. בעבר, בימים הרבה יותר טובים, פנתה מפלגת העבודה לבוחריה, שנקעה נפשם ממנה, בסיסמא "בכל זאת מערך" [כמדומני לאחר מלחמת יום הכיפורים]. בציבור נפוצה אז האמירה שיש לקחת כדור נגד בחילה ולהצביע למפלגת העבודה – כי האלטרנטיבה גרועה יותר.
 
מלומד אנגלי אמר כי כשאומרים לאדם שהוא עתיד להיתלות בתוך שבועיים הידיעה המצערת מצלילה את מחשבתו. אימת הגרדום הפוליטי הצלילה את דעתם של עסקני המפלגה והם מבינים שעל מנת לא לטבוע יש להניף את הזרועות לכל הכיוונים ולצעוק "הצילו" בקולי קולות, אולי בכל זאת תבוא הישועה. גם תחינות נואשות לרחמים מצד הציבור שנקעה נפשו מהמפלגה אינן יכולות להזיק.
 
רק אימת המוות הפוליטי יכולה להביא את עמיר פרץ ואהוד ברק להתחבק "סתם כך" בכנס בחירות ולהציג בפנינו מופע אבסורדי של אחדות מזויפת. כולנו היינו בסרט הזה ויודעים מה שוויה של ההצגה זו ביום שאחרי. על מנת להשתכנע שמדובר בספינים של תקופת בחירות צריך הבוחר להרהר כמה מראשי מפלגת העבודה התחלפו בעשר השנים האחרונות ומה אירע להם לאחר מערכת הבחירות.
 
רק ההסתמכות צינית על זיכרונם הקצר של הבוחרים יכולה היום להניע את אהוד ברק להתחזות כמגן הכלכלה ומושיעה. ברק בוודאי סבור ששכחתנו כיצד העדיפה המפלגה, שהניפה דגל חברתי בבחירות האחרונות, לקבל את משרד הביטחון ולא להסתכן בהליכה לאופוזיציה.ברק סבור שנשכח כי מבחינה כלכלית וחברתית המפלגה לא שאפה כלל להיות גורם משפיע .
 
 ברק גם כנראה שכח שבשלוש השנים האחרונות מפלגת העבודה הייתה שותפה מלאה בממשלה והיא אחראית מלאה לכל מחדל בקבלת ההחלטות הכלכליות הנדרשות. לא נשכח כי מזה כשלושה חודשים הוא מתריע על הצונאמי הכלכלי הצפוי, אבל גם לא ראינו אותו הופך שולחן על מנת שייעשה משהו. מספרים לנו שברק הוא שר ביטחון מעולה-האם ראינו הוכחה לכך? האם התמוטט שלטון החמאס בעזה? האם איבד את יכולתו לשגר קסאמים? האם חידשנו במשהו את יכולת ההרתעה מול החיזבאללה?
 
אין לציבור הבוחרים כל סיבה להניח כי מפלגת העבודה, שנמנעה מכל מעורבות ממשית בהחלטות הכלכליות, כשמנתה 19 חברי כנסת והייתה המפלגה השנייה בגדלה, תתעשת פתאום לאחר הבחירות הבאות ותתחיל למלא תפקיד ממשי בקביעת המדיניות הכלכלית והחברתית. אנו זוכרים היטב כמה זמן לקח למפלגה להיזכר שיש בין חברי הכנסת שלה כלכלן בכיר אחד, פרופ' ברוורמן ואף הוא קיבל לבסו,ף לאחר שאכל מרורים, רק את ראשות וועדת הכספים.
 
 האם שמע מישהו על נכונותו של ברק לעזוב את משרד הביטחון לטובת משרד האוצר? הפעם אפילו העבודה אינה מעיזה להתיימר לטעון כי בכוונתה לדרוש ולהחזיק בתיק האוצר. אי אפשר לרמות את כל ציבור בוחרים כל הזמן. אין אנו יודעים מי יציל את הכלכלה, אנו יודעים בוודאות מי לא תעשה זאת –מפלגת העבודה. אנו יודעים גם מה מידת מחויבותה האמיתית של מפלגת העבודה לנושאים חברתיים.
 
איש לא יחשוד בי באהדה למרצ ואף על פי כן צודק עמוס עוז. מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי ואין לה תוכן ממשי כלשהו. אין לעבודה מחויבות אמיתית, מלבד המחויבות לשרידותם הפוליטית של קבוצת העסקנים המנהיגה אותה. מדובר בקבוצות אינטרסנטים אשר יצטרפו בכל תנאי לכל ממשלה שתקום.האם יש משהו שבאמת מאמין שהמשוריינים, בנימין בן אליעזר, שלום שמחון ואיתן כבל, מאורות הדור, מתכננים להישאר באופוזיציה? 
 
מפלגת העבודה נקלעה בצדק לשפל כה עמוק בדעת הקהל והעובדה שראשיה נכונים לכל התבזות על מנת לסחוט את רחמי הבוחר, שיעניק להם הזדמנות אחרונה נוספת, היא ההוכחה הטובה ביותר לכך.לי, כתומך לשעבר במפלגת העבודה, יש פתגם קבוע. אם מישהו מרמה אותי פעם אחת סימן שהוא מנוול, אם אותו אדם מצליח לרמות אותי פעמיים – כנראה שאני טיפש. אני מקווה שהציבור יוכיח שאינו מוכן להיות טיפש ולקנות שוב את ההצהרות חסרות הכיסוי של מנהיגי מפלגת העבודה. אין שום סיבה להעניק חנינה למפלגה זו מגזר דין מחמיר וצודק של ציבור הבוחרים.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומר סלע  On 24 בנובמבר 2008 at 22:10

    אני לא מתיימר להיות אובייקטיבי כי אני מרכז הכנת מצע מפלגת "ישראל חזקה" וכותב חלק מפרקיו- וכן מתמודד לפריימריס שיערכו ב-10 בדצמבר.

    אבל בכל הכנות- לאחר שעבדתי תחת פואד כשר תשתיות, לאחר שראיתי את בריתו עם ברק גם בדברים קטנים כמו השאלת יועץ התקשורת רונן משה לטובת ברק, לאחר שראיתי כיצד פואד זלזל בעובדי משרד התשתיות באופן מביש ומוכח עובדתית, ולאור היותו של ברק קפיטליסט רדיקלי בדעותיו ובאורח חייו-

    אין ברירה אלא להקים בית חדש לאנשי תנועת וערכי העבודה. הבית הזה אינו מרצ שהינה מפלגה טובה אך שמאלנית מדי בהיבט המדיני, ולא קדימה שהיא עירבוב חסר כיוון אידיאולוגי ברור הכולל גם את צחי הנגבי או רוני בר און ודומיהם.

    לכן- אני קורא לכל המתלבטים שהצביעו בעבר לעבודה, גימלאים, קדימה ואפילו חלק ממרצ: הבית שלכם אצלנו, ב"ישראל חזקה". אל תתמהמהו , הצטרפו אלינו.

  • שוקי  On 25 בנובמבר 2008 at 1:08

    נו, סופסוף אנחנו זוכים לעונג של להסכים במשהו. אני חושב שאחרי הבגידה של מפלגת העבודה בבוחריה מ-2006 ועד היום היא ראויה להיעלם מעל פני האדמה.

  • קשה קשה  On 25 בנובמבר 2008 at 3:53

    ראינו בכל בחירות שהעשייה לטובת האזרח ולטובת הבוחרים לא משרתת כלל את עניין הבחירה מחדש. למשל הירידה של מרצ בבחירות האחרונות אחרי פעילות חברתית מאומצת בכנסת.
    אנשים יצביעו לפי מה שמבטיחים להם ולפי תדמיות של יועצי תקשורת ולא לפי מה שנעשה
    זה עצוב אבל זה המצב. עמישראל כנראה לא מתאים לדמוקרטיה ולכן הוא סובל ממנהיגיו האפסיים

  • אמיר א  On 25 בנובמבר 2008 at 12:57

    מוכרח להודות שכשראיתי לראשונה את הקמפיין של אפריים סנה, הרמתי גבה (ואף את שתיהן)
    משום מה הוא תמיד נתפס בעיניי כאפס אנמי וללא איזה שהיא כריזמה מתפרצת.
    יחד עם זאת, אני מודה שטעיתי ובגדול.
    כבר כ"כ התרגלתי לנחשים חלקלים הנוקטים בשיטות ביביניזיות נבזות, כל הברקים, האולמרטים ושאר הנוכלים, יצרו מן הרגל מגונה שבו אנחנו כבר מצפים מנבחרי העם שלנו להתנהג בצורה כה נמוכה.
    נכנסתי לאתר של אפרים.
    גיליתי כמה הוא כן עשה ותרם למדינה.
    בדרכי נועם ותרבות ולא תוך תקיעת סכינים ושקרים.
    אותי הוא שכנע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s