על עמי איילון ומפלגת העבודה –תזכורת חשובה


 

ב1/2007 פרסתי רשימה שכותרתה "רק לא עמי איילון" עם פרישתו של איילון מהעבודה יש עניין בקריאה חוזרת-אז עוד לא ידעתי כמה שצדקתי! יש לקרוא את הרשימה על רקע המאורעות שהיו בחדשות אז.

להלן הרשימה

 

מפלגת העבודה היא מפלגה האוכלת את מנהיגיה ועובדה זו הייתה חייבת להיות ברורה לעמיר פרץ, כמו גם לכל מועמד אחר שנבחר, או שואף להיבחר להנהגתה. זו אכן מפלגה הרואה עצמה כמפלגת שלטון ועל כן כל תוצאה שהנה פחות מהשגת השלטון היא כשלון המחייב בחירה מחדש למשרת היו"ר. זה עדיין לא אומר שאם נבחר יו"ר הוא יורשה להוביל את המפלגה בבחירות, אם הסקרים אינם מנבאים לו הצלחה. כולם זוכרים איך הוחלף פואד במצנע ולא הורשה אפילו להפסיד בבחירות.

יש לומר בכנות כי מי שניסה, כמוני, לראות אפשרות שמא מפלגה זו לפחות תוביל בשורה חברתית – התאכזב מרה. כאשר עמדה בפני המפלגה האפשרות לבחור בין ישיבה באופוזיציה, או קבלת משרד האוצר כתנאי להצטרפות לממשלה, עמיר פרץ בחר במשרד הביטחון. זו הייתה אכזבתי הגדולה ביותר, הן מעמיר פרץ והן מהמפלגה. מכל מקום עמדת רוב חברי המפלגה הייתה ונותרה אחרת ואני משוכנע שגם כיום הם יעשו הכול על-מנת שלא ללכת לאופוזיציה.

המורדים במנהיגות עמיר פרץ, שפעלו מיד לאחר שלא נבחרו כשרים בממשלה, לא היססו לדבר על בגידה במסר החברתי. מעולם לא הצלחתי להבין מהם במה התבטאה הבגידה לדעתם האם בכך שויתרו על תפקיד שר האוצר, או בכך שעמיר פרץ לקח על עצמו את תפקיד שר הביטחון. מעולם לא הצלחתי להבין האם לא הייתה זו בגידה במסר החברתי לו היה משרד הביטחון נמסר לעמי איילון, לדוגמא.

עלי להודות שלא הצלחתי עדיין להבין את המסר המדיני של עמי איילון. יתכן שהמסר לא הוסבר היטב או שהאשם בקוצר שכלי והבנתי. תיתכן כמובן האפשרות שאין מסר כזה, אלא מדובר בגיבוב רעיונות חסרי חוט מקשר, אולם בנושא זה אמנע, בשלב זה, משיפוט. אם את המסר המדיני לא הבנתי ועל המסר החברתי לא שמעתי, אז אוכל לשפוט את האיש רק על-פי המתאם בין רצונותיו להצהרותיו בתחום האישי. כאן הגעתי למסקנה נחרצת – עמי איילון הוא צבוע ואני בהחלט נוקט לשון המעטה. אם זו דרכו וזו התנהלותו אזי האיש אינו ראוי מוסרית לשום תפקיד ציבורי.

בשבועות האחרונים חזרנו וקראנו כי עמי איילון רואה בעצמו מועמד לתפקיד שר הביטחון אם ייבחר לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. היה ברור שפניו אינם לאופוזיציה וכי אינו מתכוון לגזור על עמיתיו חברי המפלגה המכהנים בממשלה פרידה מצערת מכס השלטון. מסר זה אומנם לא התיישב עם האשמת הבגידה במסר החברתי ולכן הוחלף באמירה הכוזבת לפיה מי שבגד במסר החברתי הוא עמיר פרץ ולא מפלגת העבודה – כאילו לא הייתה זו החלטת מרכז המפלגה להצטרף לממשלה בתנאים המוכרים.

אין ספק כי הטלת אשמת הבגידה על עמיר פרץ באופן אישי הפכה לאתגר קל לאחר המלחמה האחרונה. איני בא לגרוע כלל מאחריות פרץ, אבל אין ספק שאחריות ראש הממשלה להתנהלות המלחמה בוודאי אינה פחותה. האם נאמר על-ידי עמי איילון שלא יהיה מוכן לכהן תחת מר אולמרט – חס ושלום!

יש להודות כי החתירה תחת פרץ היא קלה יותר בהיותו יליד מרוקו, מנהיג עובדים "עם מגאפון" ובעקר לא אשכנזי. מפלגת העבודה הוכיחה שהיא מוכנה לסלוח לכל מנהיג על כל דבר מלבד על מוצאו החברתי. אין צורך לדאוג, המנדטים שהביא עמיר פרץ לא יחזרו למפלגה, אבל אולי חלק מהמנדטים שהעביר פרס לקדימה, ישובו "הביתה" לחיקו של הגנרל האשכנזי שיוביל את המפלגה בעתיד.

בשבוע האחרון נוצרה לעמי איילון בעיה. היוזמה/ ספין להעברת עמיר פרץ מתפקידו כשר ביטחון כבר כעת, לפני הבחירות המקדימות ולפני פרסום דוח וועדת וינוגרד, תפס תאוצה. כך נוצר סיכון ממשי שהתיק יימסר לאהוד ברק, שיוכל להתמודד בבחירות המוקדמות מעמדה נוחה של שר ביטחון מכהן.

תסריט זה מהווה כמובן חלום בלהות לעמי איילון העושה כל מאמץ ששר הביטחון, הכושל לדעתו,יעכב למספר חודשים את התפטרותו המיוחלת. למענו של עמי איילון ורק למענו חייב עמיר פרץ להמתין ולא להתפטר עד לאחר הבחירות המוקדמות, או לפחות להמתין למסקנות וועדת וינוגרד [שלאחריה יהיו המסקנות אשר יהיו הוא חייב להתפטר].

אם אנו זקוקים להוכחה נוספת לצביעותו של עמי איילון, מוזמן הקורא לעיין בראיון המשותף שהעניקו עמי איילון ואבישי ברוורמן לידיעות אחרונות ביום שישי האחרון. לאחר ששפך אש וגופרית, לא רק על עמיר פרץ שבגד בבוחריו בקבלו על עצמו את תפקיד שר הביטחון, אלא גם על הממשלה הקורסת בכללותה, היה מקום להניח שעמי איילון מתחייב להוציא את מפלגת העבודה מהממשלה ובוודאי שאינו מתכוון לבגוד בבוחרים בעצמו על-ידי קבלת תפקיד שר הביטחון. המראיין, סבר פלוצקר, אכן שאל את המרואיינים את השאלה המתבקשת אפשר שאחד מכם יסכים לכהן כשר ביטחון במקום פרץ? או כשר רווחה?"; ברוורמן:"לא"; איילון: "היעד שלי אינו משרד הביטחון".

שמתם לב כיצד המועמד המוביל המחויב כל כך למסר החברתי בכלל לא חושב על תפקיד שר הרווחה ונמנע בקפדנות מלתת התחייבות כלשהי כי יסרב להצטרף לממשלה, או לכהן בה כשר ביטחון. להשליך רפש על עמיר פרץ זה דבר אחד, אבל להסיק באופן מוסרי את המסקנות המתחייבות ממה שאמרת, זה דבר אחר לגמרי.

מפלגת העבודה לא תיוושע אם תכתיר דמות צבועה ונטולת יושרה כמו עמי איילון. עדיף בהחלט להצביע עבור אהוד ברק, המעוניין בגלוי בתפקיד שר הביטחון ואינו יורק לבאר ממנה הוא מתכוון לשתות. על החלום לחזור לשלטון מוטב שמפלגה מנוונת זו תוותר כבר כעת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • י.ג.  On 18 בנובמבר 2008 at 4:07

    תמיד אפשר לגלות מי אופורטוניסט ומי אידיאולוג שמגיעים לחלוקת השלל. בגלל זה, כמצביע שמאל אני שמח שהחיבור בין מרץ לעמי איילון לא התממש. הוא צפוי לסיים את הבחירות האלו כמו "תפנית" של עוזי דיין בבחירות הקודמות (אם לא יחבור למפלגה משמעותית, אך לא נראה שיש לו עוד אופציות).

    ומי לא אופרטוניסט? זרם הכוכבים למרכז הליכוד השבוע מעלה את החשד שהליכוד הפך לקדימה החדש. הרי אם יש מישהו תמים מספיק בשביל להאמין שבני בגין ודן מרידור "הגונים" מספיק בשביל לא להתכופף אידיאולוגית, מי יאמין להם עוד בהסכם חברון הבא? הנה הם בסוף חזרו לליכוד בהזדמנות הראשונה.

    גם מרידור וגם בגין אופורטוניסטים. גם יעלון, גם עוזי דיין, והרשימה ארוכה מאוד. את ההבדלים האידיאולוגים בינהם אנו נראה בחלוקת השלל כשתגיע, ממש כמו שראינו אז, במפלגת העבודה.

    הסתייגות קלה: "אין צורך לדאוג, המנדטים שהביא עמיר פרץ לא יחזרו למפלגה, אבל אולי חלק מהמנדטים שהעביר פרס לקדימה, ישובו "הביתה" לחיקו של הגנרל האשכנזי שיוביל את המפלגה בעתיד".
    המנדטים של פרץ אכן לא יחזרו למפלגת העבודה, כמוני כמוהם, חותכים להתארגנות השמאל החדשה. המנדטים שלקח פרס, לא יחזרו לאהוד ברק, אלא ההפך. הם מתחזקים עם עלייתה של ליבני לראשות קדימה. כך יאה למפלגה עם ללא חוט שידרה אידיאולוגי.

  • גולדלבט משה  On 18 בנובמבר 2008 at 4:51

    הרשימה נכצבה ב1/2007 ברור שכיום אנו חכמים יותר
    תנועת שמאל חדשה תמעיט את כוחה של העבודה אבל לא תגדיל את הגוש

  • דני בלוך  On 18 בנובמבר 2008 at 9:08

    למען ההגינות כדאי לקרוא את הסבריו של עמי איילון:
    http://www.amiayalon.org:80/?CategoryID=441
    ובאשר לתוצאות הבחירות: מוקדם להעריך את גודלם של הגושים כי אחוז הלא-משיבים בסקרים הוא גדול ולא ברור להיכן הולכים הקולות שניתנו לגמלאים ומה יהא אחוז ההצבעה, איך יצביעו הצעירים ומה יקרה עם הקולות שניתנו בעבר לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה ובמצטבר הם שווים 2-3 מנדטים. היום גוש קדימה- שמאלה – ערבים, החוסם ממשלה בראשות נתניהו ההוא 63 מנדטים. 50 קולות הם בימין ו-7 הגימלאים באמצע. האם יפסיד הגוש 4 מנדטים וכל הגימלאים יינתנו לימין? מוקדם מדי מלהעריך.

  • גולדלבט משה  On 18 בנובמבר 2008 at 11:18

    ראוי שתהייהמפלגת שמאל אמיתית גם באופוזיצייה ונכון שהיא לא בהכרח נטולת השפעה.
    קיים גם סיכוי די סביר שהעבודה תתפלג לאחר הבחירות אם יוטל על נתניהו להקים ממשלה ופלג יתאחד עם מרץ מפלגת השמאל. כרגע המועמדים
    מעדיפים בכ"ז לרוץ ברשימת העבודה
    אני לא כל כך רואה את ברק פואד ושמחון הולכים לאופוזיצייה ולא את פינס ויחמוביץ תומכים בממשלה בראשות נתניהו
    אבל לך תדע-החיים מלאים הפתעות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s