לאחד את קדימה עם מרצ


שרת החוץ ויו"ר קדימה ציפי לבני היא אדם ישר במהותו. גם כאשר היא אינה מעוניינת לחשוף את עמדותיה היא לא תנסה למכור לנו במקומן סיסמאות כוזבות. לבני מוכנה לדבר בהכללות, ברמזים מעורפלים, או סתם לעבור ליד הנושאים החשובים מבלי להתחייב, אבל לזכותה ייאמר – היא אינה משקרת.

כשגילה ראש הממשלה אהוד אולמרט את פרטי משנתו המדינית "החדשה" שעקרה נסיגה לגבולות 67 והקמת מדינה פלשתינאית הוא עורר אי נוחות רבה מאד בקרב עסקני קדימה. בצדק כעס עליו יוסי ביילין וטען כי על ראש הממשלה היה לגלות את עמדותיו הרבה קודם, אך טעה שקבע כי היה על ראש הממשלה לפעול על פי עמדותיו. אולמרט לא נבחר על יסוד מצע מרצ ואימוץ עמדות מרצ היה בו משום הונאת ציבור הבוחרים.

  ציפי לבני יכלה כבר באותו יום להבהיר חד משמעית שעמדותיה אינן עמדות ראש הממשלה, שהיא אינה דוגלת בנסיגה לגבולות 1967 ואינה סבורה שהקמת מדינה פלשתינאית עצמאית לחלוטין ביהודה שומרון ועזה היא האינטרס הקיומי של ישראל לעת הזאת. היא לא עשתה אף אחד מהדברים, אלא רק הסתפקה בהודעה לקונית שדברי ראש הממשלה "אינם מחייבים אותה".מבחינה משפטית היא די צודקת ובתנאי שממשלת ישראל לא חתמה על הסכם מדיני סודי ומחייב שעליו היא לא מעיזה לספר לנו- בסרט הזה כבר היינו-עיין ערך הסכם אוסלו. 

 לבני מסתתרת מאחורי הפרגוד המשפטי ואינה מתנערת מדברי ראש הממשלה, גם כאשר דברים אלו פוגעים בה פוליטית ערב מערכת בחירות קשה.יש לדבריה משמעות אמיתית אחת.-ראש הממשלה לא דיבר רק על דעתו, אלא עמדותיו משקפות את דעות  מפלגת קדימה היום.יותר מרמז לכך נתן השר רוני בראון שהודה אתמול למעשה כי עמדות ראש הממשלה מקובלות עליו.

 כבר הורגלנו, למרבה הצער, לפוליטיקאים שפעלו בניגוד גמור למשנתם המדינית המוצהרת ובמפלגת קדימה יש ריכוז נכר של פוליטיקאים מזן זה. גם התרגלנו לפוליטיקאים שאינם רואים קשר הכרחי בין הפלטפורמה המפלגתית שעליה הם נוסעים לבין ההשקפה הפרטית. אין לייחד את הביקורת רק למנהיגי קדימה. דן מרידור "חוזר" לליכוד, ששמר יחסית על נאמנות למשנתו המדינית, כאשר ידוע שעמדותיו זהות לאלו של ראש הממשלה, שהן עמדות מרצ – אישור לכך קיבלנו מיוסי ביילין המכיר היטב את עמדותיו של מרידור.

בחזרתו לליכוד נותן מרידור הכשר מביש משלו לציניות הפוליטית ולהונאת ציבור הבוחרים. מי שהיה מבקרו הראשי של נתניהו חזר לליכוד ותומך כיום בשנוא שנוא נפשו רק מפני שהאופק האישי שלו בליכוד נראה, כרגע, מבטיח יותר. העובדה שנתניהו ואנשי ליכוד נוספים נכונים לשתף פעולה ולחבק פוליטית את מי שעמדותיו כבר מזמן נטועות בשמאל מלמדת, לצערי, משהו גם עליהם-צריך שניים לטנגו.

אנחנו – ציבור הבוחרים הרגיל-לא חייבים להשלים עם הציניות של מנהיגינו והיעדר נכונות מצידם להצהיר על השקפה ודרך ולהיות מחויבים לה. אנו רשאים לומר לעסקנים הללו שיפסיקו להתחפש,יפסיקו לעמעם עמדות ולטשטש מחלוקות, ויחדלו, במחילה, לבטל את זמננו. אם קדימה אימצה את השקפות מרצ תדאג נא להתאחד עמה בבחירות הבאות ואל תספר לנו שעמדותיה הן "ליכוד לייט". אם הליכוד לא אימץ השקפות קדימה ידאג נא ללכד את שורות מחנה הימין ולא יצרף לשורותיו מי שעמדותיהם הן עמדות שמאל.

בסופו של יום עשה ראש הממשלה, המשוחרר מאילוצי המשחק הפוליטי, שירות חשוב בדבריו לעם ישראל. הוא חשף את עמדותיה המדיניות האמיתיות של מפלגתו ובכל לא אפשר לה להמשיך ולטשטש מסרים ולהונות את ציבור בוחריה. 

מבקריו של אולמרט טוענים כי ביסוד נכונותו לחשוף עמדות יסוד עומדת גם טינה אישית ליורשתו והנאה בלתי מבוטלת לראותה במצב בו עליה להשקיע מאמץ רב לחמוק משאלות נוקבות הנוגעות לעמדותיה האמיתיות. יהיו המניעים אשר יהיו, לנו הבוחרים הדבר אינו צריך לשנות. דבריו של אולמרט אולי אינם מחייבים משפטית את לבני, אבל הם מחייבים אותנו לבדיקה מדוקדקת עבור מי אנו הוליכם להצביע וכל זאת לפני שראובן אדלר אייל ארד וחבריהם למקצוע יצליחו לטשטש לחלוטין בעזרת ספינים מקובלים את השאלות האמיתיות שבמחלוקת.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 13 בנובמבר 2008 at 8:29

    לקדימה אין שום דעות. בשום נושא.
    ומרצ זה הרבה יותר מנכונות לויתורים מדיניים. מרצ זו השקפת עולם מגובשת ועגולה המכסה את כל התחומים, החל מהחברתי והסביבתי וכלה במדיני.
    ואתה יודע את זה היטב, סתם יוצר כאן פרובוקציות כדי לסגור חשבונות עם ציפי לבני ואולמרט שמתינותם המדינית לא נראית לך.

  • חרטא ברטא  On 13 בנובמבר 2008 at 8:30

    שדן מרידור יצליח להתברג במקום ריאלי ברשימת הליכוד.

    על פניה זו לא הנחה מופרכת , אבל ניראה לי שמרידור יצטרך לירוק הרבה מאד דם כדי לעשות את זה.

    למצביעי הליכוד זיכרון ארוך וקשה לי לראות איך הם כל כך מהר סולחים לו. מה גם שמרידור לא ידוע כקבלן קולות, וכל תהילתו באה בזכות אבות.

  • חנוך גיסר  On 13 בנובמבר 2008 at 11:15

    שמעתי את רוני בראון אתמול בראיון והוא אמר שעמדותיו של אולמרט אינן מקובלות עליו.

    מעבר לזה – רוה"מ מתנהג בצורה מופקרת:
    יום אחד הוא מגלה את קווי 67, למחרת מחרחר מלחמה בביקור באוגדת עזה, ביום השלישי מגלה שהיחס לערביי ישראל הוא חרפה, וביום הרביעי מתחנן בפני התעשיינים שלא לפטר עובדים.

    לא מיני ולא מקצתי:
    דברן גדול, שחצן ענק, עו"ד במובן הרע של המילה ולא מתכוון לאף מילה.
    העיקר – לקלקל לבאים/ות אחריו.

  • י.ג.  On 13 בנובמבר 2008 at 20:05

    גם אם תקום הממשלה הכי ימנית שיכולה לקום היום, נתניהו יוותר על השטחים הכבושים. מה שאולמרט אמר אינו בגדר חזון, או ביטוי אידיאולוגי. זה מכורח המציאות, שעם כובש לעולם לא יכול להיות משוחרר.

    כך, שזה באמת לא משנה מי יקום. משנה כמה זה יהיה פחות כואב. בדרך לקלפי מצביאי הימין יכולים להאמין לכל מה שאומרים להם, האם באמת ובתמים יש מישהו שחושב שאפשר להחזיק בשטחים לעד? אולי קומץ משיחי.

    ולכך, משה, הביקורת של הספינים שלך היא אכן לגיטימית, אבל היא תולדה ישירה של רקבון המערכת הפוליטית. רקבון זה החל מרגע שהימין והשמאל המתון עודדו את מפעל ההתנחלויות, שגם הוא הרי בעייתי מבחינת החוק הבינלאומי, ונעשה כגניבה בחשיכה.

  • גולדלבט משה  On 13 בנובמבר 2008 at 21:11

    לאסתי-השקפה מגובשת ועגולה -במרצ? את רצינית? מדובר בברית בין מועדונים חברתיים לשרידי הקיבוץ הארצי והדבר האחרון שניתן לייחס לה היא השקפה מגובשת
    אני לא יודע על מה נתניהו יוותר-אם הוא יוותר זה יהיה רק בגלל לחץ בינלאומי כמו בהסם חברון-נתניהו די לחיץ
    באשר לתזות הכיבוש-אין לי כבר סבלנות רבה לעיסוק בקלישאות החלופות שלנו הן שליטה בטחונית תוך מתן אפשרות לאוטונומיה או כיבוש הדוק

  • י.ג.  On 14 בנובמבר 2008 at 4:42

    חלופות? לא בדיוק. בסופו של דבר מה שקובע לטווח הארוך זה למי יש יותר כושר עמידה. אנחנו חיים בתקופה של שבירת מיתוסים וחוסר חזון ואילו אצלם מיתוסים רק נבנים.
    אתה כמובן, יכול לשלוח לשם כוח צבאי, אבל זה לא מה שיהרוג להם את האידיאולוגיה. כך שנתניהו יכול לנופף בסיסמאות, זה לא הלחץ הבינלאומי שיכריע, זה יכולת העמידה הציבורית. שלא הייתה מדהימה במלחמת לבנון השניה.

    כאמור, זה לא משנה איזה ממשלה תקום. ישראל תיסוג מהשטחים. השאלה האמיתית של הבחירות האלו זה באילו תנאים.

  • גולדלבט משה  On 14 בנובמבר 2008 at 6:15

    אני יכול גם לסגת וזה גם לא "יהרוג להם את האידיאולוגיה" שהיא במהותה אי השלמה עם קיומה של ישראל. בתוך זמן קצר מאד כל ישראל תהייה לשדרות תחת מתקפת קסאמים וקטיושות ואזי גם כל מתנגדי הכיבוש ישתכנעו שיש להשיבו במלוא חומרתו. חלק מהם בוודאי ינסה לשכנע אותנו להתפנות מישראל שבגבולות הקו הירוק.
    הכיבוש אינו מטרה הוא תוצאה הכרחית במצב בו פשרה אמיתית אינה אפשרית

  • א. פשוט  On 14 בנובמבר 2008 at 8:13

    יש מספיק פרשנים פוליטיים ברמה כזו א אחרת. מכל קצוות המפה (למי שמקור ראשון/בשבע נגישים לו). חזור לנושאים רחבים יותר, תמיד יהיה הקשר פוליטי

  • י.ג.  On 14 בנובמבר 2008 at 9:06

    "הכיבוש אינו מטרה הוא תוצאה הכרחית במצב בו פשרה אמיתית אינה אפשרית "
    אתה מדבר על קלישאות?

    לעניינו של דבר: יש לי הרושם שאתה מדבר על מצדה. אבל ניחא, לפני עשרים שנה אנשים כמוך התנגדו לכל מו"מ עם אש"ף ולפני כמה שנים נתניהו,מנסיכי הליכוד, לחץ את ידיו של עראפת. הימין הדתי יכול להתחזק כמה שהוא רוצה בכנסת, זה השקפות השמאל שבסופו של דבר הגיעו לקונצנזוס , עובדה שגם בליכוד רעיון מדינה אחת לשני עמים כבר נחשב תסריט אפשרי.

  • גולדלבט משה  On 14 בנובמבר 2008 at 9:47

    ואני משוכנע עד היום שמדובר היה בטעות פטאלית שהוכחה. העובדה שאנו נאלצים להמשיך מנקודה
    מסויימת לאחר אוסלו אינה מצביעה אלא על כך
    שעם טעויות חיים והן אינן נעלמות מעצמן. הייתה חלופה ברורה למו"מ עם אש"פ אלא שרבין התפתה ,בניגוד לעקרונותיו לקנות את חבילת המרמה של אוסלו שרקח יוסי בייליו.
    כעת אפילו חלקים נרחבים בשמאל נואשו מאש"פ וכדרכם לטעות הם מציעים מו"מ ישיר על החמאס על תנאים קבילים להשמדתנו

  • מואיז  On 14 בנובמבר 2008 at 10:02

    אני מציע לקרוא למפלגה החדשה

    מפלגת האשכנזים המאוחדת

  • י.ג.  On 14 בנובמבר 2008 at 22:04

    החטא שאתה מדבר עליו התחיל בכלל בשיחות מדריד, ממשלת שמיר. החלופה הייתה מו"מ עם הנהגה המקומית של הפליסטינאים, קריא חוסייני, אשראווי, וכו'

    "הבעיה" איתם, היא שהם דרשו מדינה תמורת שלום. משהו בלתי נתפס בשיח הציבורי באותם ימים, על אחת כמה בימין הישראלי. ממשלת שמיר, שכבר ניהלה מו"מ עם אש"ף מאחורי הקלעים, ולאחריה ממשלת רבין, חשבו שאפשר לפתור את זה באוטונומיה. אבל רעיון שתמיד נכשל בעבר, למה שיצליח באחד הסיכסוכים המורכבים בעת החדשה?

    מה שעצוב מכל הסיפור הוא שבגלל העיוורון של המערכת הפוליטית, ירצו או לא ירצו,תקום מדינה פלסטינית, אבל תחת חסותה של הנהגה פלסטינית פחות מתונה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s