אני ממש שפשפתי את עיניי


אין מדובר בטעות ואפילו לא בפליטת קולמוס – מערכת עיתון הארץ דוגלת במדיניות רווחה ממשלתית! אכן כן! העיתון שמאז מעולם תיעב תיעוב עמוק את מדינת הרווחה, המיסוי הגבוה, החסמים לשוק החופשי ובכלל את כל מה שמפריע להון, דוגל במדיניות רווחה ממשלתית. לא זו בלבד שהארץ הפך את עורו בנושא הוא אפילו אימץ את הטיעון הנושן של חסידי מדינת הרווחה לפיו צדקה פרטית ובתי תמחוי המופעלים על-ידי גופים פרטיים אינם מדיניות רווחה – הם בעצם ההפך הגמור.

מדובר במהפך מדהים, שכן על-פי התיאוריות הכלכליות-חברתיות בהן דגל הארץ מאז ומעולם מדיניות הרווחה היחידה הבאה בחשבון היא צמיחה. על המדינה להסיר כל חסם בפני ההון שרק בכוחו להביא להשקעות ולצמיחה. מה שמגביל ומרתיע את ההון כגון, מיסוי גבוה ,רגולציה מכבידה ושירות ציבורי גדול, מוקצה מחמת מיאוס. אין צורך לומר שקצבאות הביטוח הלאומי היו אחד האויבים הגדולים ביותר עליהם הכריז העיתון מלחמה ממושכת.

כמו שנאמר לעיל, גבירותיי ורבותיי מ-ה-פ-ך! וכך כותבת מערכת הארץ: "העמותות לחלוקת מזון, שהתגאו תמיד ש-98% מתקציבן מקורו מתרומות פרטיות, הן גולם שקם על יוצרו. בשנים האחרונות הן העצימו את בתי התמחוי וחלוקת המזון עד כדי כך, שפטרו את הממשלה מן הצורך לפתח כלים מובהקים של מדינת רווחה לפתרון המצוקה: מעונות יום, הכשרה מקצועית, הזנה בבתי הספר, ועוד. גם כשאלה נעשים, הם מתגמדים לנוכח הרושם היחצ"ני האדיר של נדבנות המזון".

עיון מדוקדק יותר במאמר המערכת מגלה מהי הסיבה האמיתית לכך שהארץ מזדרז כל כך לתמוך במדיניות רווחה ממלכתית ומתנגד לעמותות הפרטיות. מתברר ששר הרווחה התייאש זה מכבר מהנהגת מדיניות רווחה ופנה לבקש תמיכה ממשלתית לעמותות הפרטיות העוסקות בחלוקת מזון לנצרכים.

זאת ועוד, על-פי המאמר "הרצוג אף תבע להקים מועצה ציבורית להבטחת הביטחון התזונתי בישראל, שתסדיר את פעילות העמותות, ותבחן את צורכי הציבור הסובל מאי ביטחון תזונתי." במילים אחרות אומר השר הרצוג, אם אתם לא מוכנים להגדיל קצבאות באופן ציבורי וחוקי ושוויוני תנו כסף לחלוקת מזון ואמצעי קיום באופן פרטי.

תמיד – אבל תמיד – חייבים לחשוד במערכת עיתון הארץ! אם החבורה העלומה הזו דוגלת פתאום במדיניות רווחה ממלכתית, סביר שתמיכה זו היא מהלך טקטי בלבד שנועד לחסום זליגת כספים לעמותות פרטיות [חלקן אגב דתיות-חרדיות]. למערכת הארץ לא אכפת אם כל הנצרכים יתפגרו ברחוב מרעב, אבל אם יש צורך לחסום בזריזות הקצאת כספים לגופים פרטיים העוסקים ברווחה – מותר להשתמש אפילו בנימוק הנכון כשלעצמו! על הצורך במדיניות רווחה ממלכתית.

איך אני יודע שלא מדובר במהפך אמיתי? ראשית, קריאה של שנים בעיתון ארץ כבר לימדה אותי פרק אחד או שניים בהשקפות הנוהגות בו ביחס לשאלות רווחה [להוציא חריג אחד- העיתונאי אריה כספי זצ"ל]. שנית, מדיניות רווחה עולה כסף- במיוחד בתקופות מצוקה – והיא דורשת הגדלת מיסוי על בעלי הכנסות גבוהות, הגדלת הסקטור הציבורי ועוד פעולות שנחמיה שטרסלר, בתמיכה נחושה של הבעלים- עמוס שוקן יהיה מוכן לחסום אותן, אפילו בגופו. עיתון הארץ הוא באמת לא המקום ממנו תצא בשורת מדינת הרווחה.

אם רוצה הקורא חיזוק לנטען הוא יכול למצוא אותו במאמרו של נחמיה שטרסלר המתפרסם היום. קינה כה עמוקה ונוגה על מצוקותיהם של הטייקונים הכלכליים לא נשמעה בארצנו מאז ומעולם. דמעות חנקו את גרוני כאשר למדתי על מצוקותיהם של העשירים מאוד. מתברר שחלקם עשה בישראל ממש עסקים גרועים ולהלן ציטוט ממגילת נחמיה:

"בנק הפועלים לדוגמה שווה היום פחות מהמחיר ששילם עליו טד אריסון לפני 10 שנים. אז אולי המדינה לא מכרה אותו כל כך בזול? רק לפני כמה ימים דרש בנק המזרחי משרי אריסון להגדיל את הביטחונות להלוואה שלקחה כדי לממן רכישת מניות בבנק, שנרכשו לפני כשנה במחיר כפול משוויין היום."

האם שקלת לרגע מר שטרסלר הנכבד את האפשרות המפחידה שבנק הפועלים בהיותו נתון בבעלות ממשלתית וכאשר נוהל על-ידי מנהלים שהרוויחו משכורות נמוכות בהרבה מהנהוגות בו כיום, צמח ושגשג והפך לנכס שרצו מאוד לרכוש אותו בשוק הפרטי ואילו הבעלות הפרטית והניהול היקר מאוד לא היטיבו בסיכומו של דבר את מצבו? אני מניח שלא שקלת לרגע את האפשרות המפחידה הזו- היא הרי עלולה למוטט את כל יסודות אמונתך, שהיא אמונתו של עיתון הארץ, האמונה בשוק החופשי במשק הפרטי ובקפיטליזם הטהור, שאף בארצות מוצאו קצת התייאשו ממנו לאחרונה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודי  On 15 באוקטובר 2008 at 13:21

    ראשית הערה. כספי ז"ל אינו חריג יחיד. אתה צודק בהחלט שהטון המרכזי הוא זה של נחמיה שטרסלר, אבל יש במה גם לעיתונאים בעלי השקפה כלכלית שמאלית כמו רותי סיני. (והשקפה זו גם באה לידי ביטוי בחלקים הלא חדשותיים של העיתון, כמו מוסף הספרים).

    בתחום הכלכלי קיים בעיתון מגוון דעות רב יותר מאשר בתחום המדיני-פוליטי.

    נקודה עקרונית, אין כל בעיה עם זה שלעיתון יהיה קו מערכתי ברור במאמרי המערכת ובמדור הדעות. עיתון אינו בית נבחרים שאמור לייצג את כלל ההשקפות בעם. זכותו המלאה להיות קפיטליסטי או יוני.

    הבעיה מתחילה כאשר ההשקפות באות לידי ביטוי בדיווחים העובדתיים. כדוגמה לכך: כתבה של אבי יששכרוף מערב החג על אסירים פלסטינים בכלא בגדה, שכתובה בטון מאד אוהד כלפי האסירים שלכאורה רוצים לעזוב את המאבק המזוין. בכתבה הארוכה למדי לא צויין, ולו גם באופן כללי, מהם הפיגועים שבעטיים הם מבוקשים. (האם פגעו בחיילי צה"ל בשטחים? האם היו מעורבים בתכנון פיגועי התאבדות?). בעיניים עיתונאיות אובייקטיביות, זה מידע רלוונטי. יש חשש שיששכרוף ביקש להצניעו כדי לקדם מסר פוליטי. בכך יש בעיה אמיתית של אתיקה עיתונאית.

  • גולדלבט משה  On 15 באוקטובר 2008 at 13:32

    יוצאים מהכלל כדי להראות "פתיחות" אבל הקו של העיתון ברור ודומיננטי מזה שנים רבות-אני כלל לא חולק על זכותו של הארץ לדגול בהשקפותיו כשם שאי אפשר לחלוק על זכותי להביע דעתי על השקפותיו

  • אזרח.  On 15 באוקטובר 2008 at 16:28

    http://www.the7eye.org.il/notes/Pages/150608_amos_shocken_defending_Haaretz.aspx

    על האג´נדה הכלכלית של "הארץ" ו"דה-מרקר" כתב שוקן באריכות יתרה.
    בין
    השאר כתב:

    "לפני שהיו שטחים, לפני שהיה כיבוש, אף אחד לא אמר שאנחנו
    עיתון שמאלני, אלא אמרו שאנחנו עיתונה של הבורגנות הישראלית
    […] ´הארץ´ […] תמך בעידוד היוזמה החופשית,
    בסילוק הממשלה
    ממעורבותה במשק ככל האפשר,
    בחשיפת תוצרת הארץ לתחרות ייבוא […]
    בהחלשת האיגוד המקצועי ובסילוקו מבעלות על אמצעי הייצור ועל קופת-
    חולים.
    מבחינה זאת ´דה-מרקר´ לא מחדש ב´הארץ´ כלום […] .

    היינו העיתון
    היחיד בישראל שתמך, בכל הכוח, ברפורמות הקפיטליסטיות והגלובליות של
    בנימין נתניהו.

    אני חושב שהיום הוא (ביבי) (ואנחנו) יכולים לטפוח לעצמנו על
    השכם".

    לכן כמוך,איני קונה את דמעות התנין של מאמר המערכת של עיתון "הארץ".מבחינתי,"הארץ" עשה ועושה מעשי זמרי( תמך ותומך במדיניות הקלקלית הנלוזה והאכזרית ביותר) ,ומבקש שכר כפנחס.(כעת,עם מאמר המערכת).לא קונה.

  • אסתי  On 15 באוקטובר 2008 at 18:11

    אני מלאת שמחה והתלהבות למראה בוש שמתחנן לפני הקונגרס שיאפשרו לו התערבות ממשלתית.
    למראה הבריטים שהלאימו שני בנקים
    ובעיקר למראה אבי התועבה הקפיטליסטית מבית מדרשו של מילטון פרידמן – ביבי נתניהו שמדבר על הצורך בפיקוח ממשלתי על הנעשה בשוק ההון ובמשק.

    הגענו לימות המשיח.
    (חבל שהדרך תהיה זרועה בגופותינו שלנו)

  • גולדבלט משה  On 15 באוקטובר 2008 at 19:50

    אין לי יומרה לקבוע מהי התיאוריה הכלכלית הנכונה-אם בכלל יש תיאוריה כזו. אני איני מאמין בכך. לעתים מדיניות של תחרות חופשית מצליחה ולעתים היא נכשלת. לעתים הפרטה מצליחה ולעתים היא נכשלת לחלוטין[הרכבת באנגלה לדוגמא]
    אני מתעב דוגמטיות מחשבתית מכל כיוון ואוהב צניעות שמודה שהיכולות שלנו לחזות תהליכים חברתיים וכלכליים היא מאד מוגבלת.
    כמו בכל נושא אני חוזר לתחושות של צודק ולא צודק. אני משוכנע שמדיניות רווחה נכונה היא צו כי היא מונעת אומללות מאנשים רבים ועלינו לשלם את המחיר עבורה.
    כמו כן אני משוכנע שמדיניות שמפקירה את הפרט לשגיונות השוק החופשי היא אנטי ציונית. אנחנו חברה מגוייסת ונישאר חברה כזו עוד שנים רבות וזה מחייב סולידאריות חברתית
    מעבר לכך אין פירוש דבר שאתנגד לכל הפרטה או לכל תמריץ לצאת לעבודה ולא להיזקק לקצבאות הבטחת הכנסה ונכות. קצת חשיבה יצירתית לא תזיק לאף צד בוויכוח

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s