בית משפט הוא רשות שלטונית ואסור לשכוח את זה


אנו נוהגים לדבר, במידה נכרת של חוסר דיוק, על שלושת רשויות השלטון. הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. חוסר הדיוק בהבחנה זו נובע מכך שלכנסת יש סמכויות של רשות מבצעת, כמו הצורך באישורה לעסקאות מסוימות והבקרה שלה על פעולות הרשות המבצעת. לרשות המבצעת יש סמכות להתקין נורמות כמו תקנות וכמו חוקי עזר מקומיים. הרשות השופטת, גם היא שותפה בקביעת הנורמות על ידי פרשנותה לנורמות חקוקות ועל ידי יצירת נורמות במקום בו לא מתקיימות נורמות חוקיות ממצות. דיני הנזיקין שלנו הם דוגמא מובהקת לנורמות שפותחו ברובם על ידי מערכת המשפט.
 
בתי המשפט תפקידם לאכוף על הציבור התנהגות על פי הנורמות שנחקקו על ידי רשויות השלטון, המחוקקת, והמבצעת וכן הנורמות שהם עצמם קבעו בדרך של פרשנות ובדרך אחרת. לשופט אין חרב ולא ארנק – כך נהג לומר אהרן ברק . הדבר נכון – בתי המשפט אינם מספקים הגנה ואינם מעניקים תמיכות או תקציבים. תפקידם  השלטוני לאכוף נורמות, על ידי הכרעה בסכסוכים פרטיים, בהלכים פליליים ובהליכים מנהליים.
 
 מי שרואה בבית משפט פטרון רב חסד שיושיע אותו, או יגן עליו, פשוט אינו מבין את תפקידו.הפרט יכול לקבל עזרה מבית משפט אם השיטה המשפטית סבורה שיש לתת לו אותה, אם הופרה נורמת התנהגות מחייבת. על השופט לשלוח עבריין לכלא לא בגלל שבכך הוא עושה חסד,או צדק עם משפחת הקורבן אלא מפני שעליו לאכוף את החוק הפלילי.  החוק קובע כי על מי שהתחייב לשלם לפרוע את חובו לנושה ומי שגרם נזק לפצות את הניזוק, בית המשפט אוכף גם נורמות אלו  ואין מדובר בחסד מוסרי אלא באכיפת כללי התנהגות.
 
כך למשל בחברה בה נוהגת הייתה עבדות חוקית [דרום ארצות הברית עד מלחמת האזרחים] על בית משפט הייתה חובה להורות על השבת עבד בורח לבעליו. בכל חברה אוכף בית המשפט את הנורמות הנהוגות בה וכל כמה שלא נרצה להעניק לשופטים מעמד רם יותר אין הם יכולים לחרוג באמת מהמסגרת החוקית והנורמטיבית החברתית, אפילו יש להם השפעת מה על עיצובה.
 
העובדה שבית המשפט מהווה רשות שלטונית מסבירה מדוע, כמעט תמיד, כשמתעמת הפרט מול הסמכות השלטונית ידו על התחתונה .98% מכתבי האישום מסתיימים בהרשעה. רובן המכריע של העתירות המנהליות [בפעם האחרונה שבדקתי זה היה למעלה מ90% ] בהן תוקף אדם פעולה שלטונית, כמו אישור תוכנית בנייה, כשרות מכרז, גביית ארנונה, אי הענקת רישיון וכיו"ב נדחות,מאחר והגיבוי שנותנת מערכת המשפט לרשויות השלטון הוא גיבוי רחב מאד. אנו זוכרים את היוצא מן הכלל, אבל לעולם אסור לשכוח את הסטטיסטיקה שהיא ככלות הכול משקפת את המצב האמיתי.
 
מכאן אצביע כעת על מסקנה אחת שבעתיד אדון בה יותר בהרחבה. כאשר אנו מדברים על אקטיביזם שיפוטי ,אנו עוסקים  בעקר בהתנהלות בית המשפט כרשות שלטונית אל מול הרשויות האחרות. מדובר בוויכוחים הנוגעים למעמדה היחסי של כל רשות ולמידת השררה שיש להעניק לכל אחת מהן.פעם כתבו על מלחמות השושנים באנגליה במאה החמש עשרה שהן התקיימו בין קבוצות אצולה [בתי יורק ולנקסטר] ולא הייתה להן השפעה על חיי העם הפשוט. במידה רבה העימותים בין הרשות השופטת לרשות המבצעת והמחוקקת הם עימותים בתוך האצולה השלטונית ולנו כפרטים יש אינטרס מוגבל ביחס לתוצאתם.
 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 6 באוקטובר 2008 at 8:23

    מרתק

  • דוד  On 6 באוקטובר 2008 at 8:51

    אפשר להוסיף שמסיבה זו במחשבה הליברלית הקלאסית ההפרדה בין הרשויות נועדה לסכסך בינהן כך שהן יניחו לאזרח הפשוט לחיות בשקט. לתוך הרשויות הן הכניסו את הרשות השופטת בכוונה ברורה לנטרל את כוחה.

  • חני  On 6 באוקטובר 2008 at 13:08

    ותודה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s