דוקטורנטיות אינן מקרה מיוחד


חזרתי לארץ לאחר שבוע בפראג היפה כדי לגלות שוב כי בישראל אין רגע דל. אולמרט לא יתמודד,הארץ רוחשת פעילות פוליטית ורק החום הרגיל והמעיק של אוגוסט אינו משתנה ואינו עשוי להשתנות בחודשיים הקרובים. 
  

פרשיות מין תמיד מעניינות יותר והפעם סקס בחוג לסוציולוגיה. ד"ר אורית קמיר [הדמות המשפיעה ביותר בתחום עבירות המין ומי שניסחה את חוק איסור הטרדה מינית] מסבירה לנו בפסקנות, ברשימה שפרסמה,  שהדוקטורנטיות באוניברסיטה תלויות במיוחד במנחים שלהן לצורכי עבודה,מלגות וקידום מקצועי ועמדת הכוח של המנחים ביחס אליהן חזקה במיוחד.מובן  על כן  מדוע אורך זמן כה רב לדוקטורנטיות הנפגעות להתלונן, למרות קיומו של ניצול מיני שיטתי. בכלל, על פי התיאוריה של הכותבת, גם התאהבות של דוקטורנטית במנחה הסמכותי והמנצל אפשרית בהחלט והיא הביטוי עליון לעומק הניצול המיני. 

 

משום מה שוכחת קמיר להזכיר כי מהמגזר הפרטי כמעט ולא שומעים על תלונות בקשר להטרדות מיניות, או אפילו מעבר לכך,למרות שאף אחד לא תמים לחשוב שזה לא קיים באותה מידה ואפילו יותר. בכך תימצא הוכחה משכנת כי חקיקה כשלעצמה אינה פותרת בעיות.
 
אני מניח שנשים שצמחו באקדמיה רגישות יותר למתרחש בין כתליה.מכאן ועד הקביעה שבאקדמיה המצב גרוע יותר, או שיש באקדמיה בעיות מיוחדות במינן בתחום זה הראויות להתייחסות מיוחדת, המרחק רב. מקום העבודה והקידום חשובים לדוקטורנטית, ממש כמו שהוא חשוב לעובדות אחרות במגזרים אחרים. שאיפות לקידום מקצועי יש לא רק באקדמיה וגברים בעלי עמדה שררה, ממון וחשק היכולים לנצל את מעמדם קיימים בכל מקום וגם אפשר להתאהב בהם, כמאמר השיר,-למה לא?
 
תלונות על ניצול מיני נפוצות הרבה יותר במוסדות ציבור שם קיימות דרכים ממוסדות לטפל בבעיה ושם מסובך יותר להתנער מהמתלוננת ע"י פיטורים מהירים ולא מנומקים. האכיפה החוקית במגזר הפרטי בתחום זה היא אפסית. משום מה גם קיימת התעלמות מכך שהניצול המיני, על רקע פערי כוח, הוא חלק מבעיה חברתית רחבה הרבה יותר. קיים קשר ישיר בין העובדת המנוצלת מינית לבין הקופאית שנשלל ממנה מקום ישיבה ובין תופעות התעמרות בעובדים וניצול מרות שאינן מתבטאות דווקא בתחום המיני
 
סקס מוכר הרבה יותר טוב מאשר כאבי רגליה של קופאית אומללה. סקס באקדמיה בין מלומדים מעניין יותר את התקשורת מאשר סקס בין מנהל מחלקת הניקיון במוסד כלשהו לאחת המנקות.ככול שמעמדן של הנפשות הפועלות גבוה יותר,העניין שפעילותם בחדרי המיטות ולא רק בם, רב יותר- ככה זה. מכאן אין לגזור מסקנה שקיימת באקדמיה בעיה מיוחדת הראויה להתייחסות נפרדת.
 
  באחת מהכתבות שפורסמו  נכתב שח"כ זהבה גלאון פנתה (יום א', 3.8.08) ליו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ' מנחם מגידור,בדרישה שיפעל להכנסת איסור מפורש בתקנוני המשמעת של האוניברסיטאות בישראל על קיום מגע מיני בין מרצים לסטודנטים שאותם הם מלמדים, ובפרט בין פרופסורים לבין סטודנטים לתארים מתקדמים שאותם הם מנחים. לטענתה של ח"כ גלאון תקנון כזה מקובל במוסדות אקדמיים מובילים בעולם [לך תבדוק טענה כזו].

 

מעניין הקשר הסימביוטי ממש הקיים בין אורית קמיר לזהבה גלאון – כותבת קמיר
 
"עתה, משמתחילים לצאת סיפוריהן של "סטודנטיות מוכות", הגיע הזמן להבין שמצבן של סטודנטיות לתארים מתקדמים שנופלות לידיהם של מנחים כוחניים ומנצלים עלול להיות מקביל  מבחינה מבנית ונפשית לזה של נשים המוכות על ידי בני זוגן ושל בנות שנוצלו מינית.
 
הדוקטורנטית "המוכה" יודעת (ובצדק) שעתידה המקצועי, בו השקיעה שנים רבות ומשאבים רבים, נתון כמעט לחלוטין בידיו של המנחה. היא יודעת (בצדק) שאי אפשר לעזבו או להחליפו באחר בלי להסתכן שנקמנותו תחסל את עתידה המקצועי (מיעוט המומחים בכל תחום מקשה מאוד למצוא מחליף למנחה; אם יש מומחה נוסף בתחום – הוא קשור בקשרי קולגיליות ב"מרצה המכה"; די שזה ירמוז למחליפו הפוטנציאלי שהסטודנטית בעייתית, או סתם בינונית – וגורלה נחרץ). הדוקטורנטית יודעת שללא מלגות היא לא תוכל לשרוד כלכלית, והמלגות תלויות בהמלצתו ובהשתדלותו של המנחה"
 
וכותבת זהבה גלאון
 
"תלמידות מחקר הנופלות קרבן לניצול מיני מצד המנחים שלהן נמצאות במלכוד המקביל לזה של נשים המוכות על-ידי בני זוגן. הדוקטורנטית יודעת כי עתידה המקצועי, שבו השקיעה את מירב מאמציה, תלוי לחלוטין ברצונו של המנחה. היא יודעת כי עזיבתו או מעבר להנחיה אחרת עשויה לעורר את נקמנותו ולחסל את עתידה המקצועי ועוד היא יודעת שעתידה הכלכלית, הנשען על המלצות המרצה ועל תקציבי המחקר שלו, נתון בידיו. כל אלה יחד הופכים את היכולת להשתחרר מאחיזתו של מנחה המנצל את מרותו לטובת ניצול מיני"
 
 זהות הטיעונים, ההבנה המיוחדת למצבה של הדוקטורנטית  והשוואתן לנשים מוכות גורמות לי ליותר מחשד שגם כאן אנו עדים, כמו בפעמים רבות בעבר,ל"שיתוף הפעולה" בין קמיר לח"כ גלאון. ח"כ גלאון, במובנים רבים, היא בעצם רק זרועה הארוכה של אורית קמיר. לא אתפלא כלל אם יתברר שמכתבה של ח"כ גלאון נוסח בעצם על ידי קמיר, אם כי מלבד הזהות בטיעונים אין לי הוכחה לכך.
 
מכל מקום בין אם מדובר בטיעונים דומים שנוסחו באופן עצמאי על ידי שתי לוחמות וותיקות בשטח עבירות המין, או בהעתקת טיעונים, הדרישה המיוחדת לאקדמיה היא דרישת הבל. הבלותה של הדרישה אינה צריכה להעלים מאיתנו את יעדיה האמיתיים. זה מכבר אני נוכח לדעת שהיעד הסופי של קמיר ,גלאון  והתומכים בגישתן הוא להרחיב את הגדרות עבירות המין הרבה מעבר למקובל כיום. הואיל וברור שפריסת התורה כולה תגרור התנגדות עזה, ננקטת גישה עקיפה ומודרגת, המנצלת למטרותיה את אירועי השעה, על מנת לקדם את האסטרטגיה ארוכת הטווח. 
 
 המטרה הסופית היא לקבוע כי קשר מיני בין בני זוג הפועלים במקום מסוים שקיימים ביניהם יחסי תלות ופערי כוח אינו יכול, בהגדרתו, להיות מבוסס על הסכמה חופשית. דוקטורנטית אינה יכולה באופן חופשי להתאהב במנחה שלה ועל כן יש לאסור מראש על קשר כזה.אם קשר אסור כזה התפתח לקשר מיני המשמעות היא כי התקיימו כאן יחסי מין ללא הסכמה חופשית ובעצם מדובר באונס לכל דבר ועניין. אם בכל זאת, למרות איסורי התקנון, הדוקטורנטית מתאהבת במנחה שלה, אחד מהשניים חייב לעזוב את החוג, בטרם יגלשו לתחום האסור מכל איסור- למרבה הצער זו תהיה, בדרך כלל, הדוקטורנטית.
 
האקדמיה היא רק תירוץ לאיסור כללי על קשרים חשודים. אם יוחלו האיסורים באקדמיה, יוכל הדבר להוות מודל לשאר מגזרי החברה, כי אין באמת טעם והגיון להבחין ביניהם. אם באמת ברצוננו להוציא מחוץ לחוק קשרים רומנטיים בין אנשים רק משום שיש ביניהם יחסי תלות ,כדאי לקיים דיון מסודר בנושא דיון שבעקבותיו ייקבעו נורמות כלליות. כשיפתח דיון גלוי ומסודר כזה אמצא כמובן בצד הקורא להסיר רעיונות הבל מהסוג שהובע על ידי ח"כ גלאון במכתבה מסדר היום. אם יתקיים דיון מסודר ניתן יהיה להסיר מעל סדר היום את המחשבה המפחידה לפיה ניתן בעצם לאסור על קשרים אישיים רק מפני שקיימים בין הצדדים לקשר פערי כוח.

 

ניתן יהיה להעלות טיעונים רבים נוספים נגד קו החשיבה בו מצדדות קמיר וח"כ גלאון ולהראות כי מי שדוגלות בו אינן יכולות יותר להשתייך למחנה הליברלי והשוחר זכויות אדם ואזרח. כאן מדובר באימוץ דפוסי חשיבה פונדמנטליסטיים המזכירים דפוסי חשיבה של כוהני דת קנאים.
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 באוגוסט 2008 at 13:50

    אני דווקא בעד,

    אם זה יהיה כך אז למשל ביל גייט יצטרך להישאר בתול, ובעצם בגלל שגברים בדרך כלל בעמדות כוח יותר מנשים, אז הם יצטרכו לחפש נשים בעמדות כוח יותר גבוהות מהם, אחרת זה אסור, ולא רק שיש מעט, אלא מי מהגברים ירצה בכלל בבית אישה יותר כוחנית ממנו…

    אז למה אני בעד זה?

    כי אז כל הבחורות יתחילו לרדוף אחרי… כי יותר פחות עמדת כוח ממה שיש לי אין בעולם. אז כל הבחורות שלא יוכלו למצא משהו שיקבל אותם שהוא בעמדת כוח נמוכה מהם יתחילו לרדוף אחרי….

    איזה כיף..

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 באוגוסט 2008 at 16:06

    במחשבה שנייה זה לא כל כך מוצלח מה שכתבתי, כי לפי איך שאני מכיר את זה אז שום בחורה שבעולם לא תימשך לאחד כזה עקום חסר ביטחון עצמי וכל זה.

    הרי הנשים יעדיפו חיי נזירות חסודים וקדושים עם שבועות, נדרים וסיגופים נוראיים, ורק לא להיות דקה אחת במחיצת גבר כזה.

    כאילו, אתם מכירים איזו בחורה שאם היא רואה ברחוב אחד כזה מכוער עם ביטחון עצמי של עכבר מעבדה סכיזופרני ופציפיסט מכורך, אחד שמבקש סליחה שהוא נושם ואומר תודה כשלא שמים לו כפה בעורף, אחד שעובר במסלול האדום במכס ומסתכל על הבלטות כי מפחיד לו להביט בעניים, אז אתם מכירים בחורה שתיראה אחד כזה ותגיד: וואלה הנה גבר החלומות שלי?

    הרי כל אידיוט מושלם מכוער ודוחה כשרק מגיע לעמדת כוח, למשל דרך זכייה בתחרות טניס דבילית, הופך להיות הגבר הסקסי של השנה.

    אז החישוב שעשיתי למעלה שפתאום הבחורות יתחילו לרדוף אחרי הלמכים כנראה לא משו…
    אני לוקח את זה בחזרה…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 באוגוסט 2008 at 16:50

    במחשבה שלישית,
    כשהיינו קטנים התרגזנו על אולסי פרי שמנצח רק בזכות זה שהוא מנצל את יתרון הגובה שלו. אמרנו שזה לא פר שהוא מנצל את הגובה שלו ובכלל בלי זה הוא לא היה נהיה שחקן כדור סל….

    ובהקשרנו, אז מה בדיוק אתן רוצות שהמרצים ינצלו אם לא את המעמד שלהם ואת הכוח?
    את האינטליגנציה? הרי מזמן אין ערבות לקיומה בעולם האקדמיה.
    וחוץ מזה אתן מכירות נשים שחוות חוויה רגשית אל מול טבלאות לוגריתמים, או חוויה מינית עם תמונה של איינשטיין?

    את היופי שלהם? הרי כל שרירן במועדון דיסקו ייתן יותר מארכי רב פרופסור דוקטור בריבוע למחלות הפיזיקה הגרעינית.

    את העושר שלהם? הלו! זו האוניברסיטה…

    את חוש ההומור? הלו! אלו מרצים…

    את השרמנטיות? הלו! זה ישראל…

    אז הם מנצלים את מה שיש להם. ולהם יש את המעמד.
    תראו לי משהו שלא עושה את זה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 באוגוסט 2008 at 17:31

    במחשבה רביעית,

    זה לא שאני בעד המרצים, להפך! אני נגד!

    כל הזמן מציגים כאן ושם את שני הקטבים: קרבן-מקרבן. ושוכחים שיש בעצם יש עוד שתי גרורות לעניין.
    שתיים שהן אחת.

    ואני בתור חלק מאוכלוסיית הסיכון להיפגעות משתי גרורות אלו, גם לי סיבות להתרעמות. ואפילו סיבות טובות להעדיף את סירוס המרצים לאלתר.
    מצד אחד הרי כל עלמה שנכנעת לחיזורי ולחצי המרצה אך ורק נוכח כוחו ומעמדו הרי היא אבודה עבורי בשדות הצייד הסטודנטיאליים. וגם לאחר מעשה, אתם חושבים שתרד ברמה ותצא עם אחד כמוני? הרי לא נסוגים מסטנדרטים שנקבעו. אפילו לא בירוחם. ומן הצד השני, לפי שנטען בכתובים השונים בנושא זה, הרי לכל עלמה מבליטת חזה יתרון עלי בלהשיג את מחוזות חפצה האקדמיים (וגם האחרים). כל שעליה לעשות זה להבליט פה להבליט שם וכבר הקידום בכיס. ואילו אני אשאר ללא מישרה, ללא מלגה, ללא תואר ,ללא גרוש בכיס, ללא כיס במכנס, ללא הכנסה בבנק, בטל מן העולם עם אך רון בלב ועט ביד…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 באוגוסט 2008 at 17:37

    במחשבה חמישית אני ארחיב את המחשבה השלישית,

    והנשים לא מנצלות את יתרונותיהן כדי להפיל לרישתן גברים תמימים?
    ואפילו באמצעים לא כשרים וברמאויות אפילו!
    כל העניינים האלו עם הסיליקון מה זה בדיוק?
    וכל ההתגלחויות האלו? זה לא עבודה בעיניים? הגבר רואה אישה מבטיחה עם רגליים חלקות כאלו וענוגות ורכות למראה, וכשכבר מאוחר מידי הוא פתאום מגלה נייר זכוכית. אז זה לא ניצול של התמימות של הגבר?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 באוגוסט 2008 at 20:20

    למגיב לעיל. זה בגלל מה שאתה הבחורות לא רוצות אותך. די במה שכתבת כדי לא לרצות אותך, גם כשתקבל פרופסורה.

  • אלון  On 5 באוגוסט 2008 at 2:09

    ההקבלה שקמיר עושה בבלוג שלה בין אישה מוכה לדוקטורנטית שמפחדת על קידומה, כאילו ההשפעות הפסיכולוגיות המשתקות-תלותיות-שכנוע-עצמי הן דומות,
    זה כ"כ מקומם, ועוד כשזה מגיע מפמניסטית…
    שלא ברור איך אפשר אח"כ להתייחס ברצינות לרעיונות שהיא רוצה לקדם בענין, הם, נדמה, בהכרח יהיו מוגזמים, בלתי סבירים, ולא קשורים למציאות שעליה כולנו מדברים.

    מדבריה:
    "שנשים במצבים כאלה חשות ממולכדות: הן חשות שאין להן לאן ללכת ואיך להתקיים מחוץ לבית האלים; הן מפחדות לעזוב, שכן הן יודעות היטב שעזיבה עלולה להחמיר את אלימותו של בן הזוג כלפיהן ואף לגרום לו לרצוח. רבים כבר יודעים שהחיים תחת נעלו של מתעלל משפיעים עמוקות על מבנה הנפש של הקרבן: היא משתכנעת שהוא כל יכול, שאיש לא יוכל להצילה משליטתו בה, ושזה גורלה שיש להשלים עמו. היא לומדת לחיות בתפקיד זה, כשם שכל אחד מאיתנו לומד לחיות בתפקיד שלו, ומסגלת לעצמה דרכי השרדות שמאפשרות להמשיך בתוך הטירוף כאילו היה שיגרה שפויה. היא לומדת לקבל כנורמאלי ואף כמובן מאליו דברים שלאדם מבחוץ, שאינו כפוף לטרור היום יומי, נראים מטורפים ובלתי אפשריים. יש שהיא אפילו מצליחה לאהוב את המתעלל, כי זה מה שיש, וגם זו דרך לשרוד את מה שאי אפשר להשתחרר ממנו. כך, בשינויים הרלבנטיים, גם לגבי בנות הנופלות קרבן לגילוי עריות."

    ואח"כ:
    "מצבן של סטודנטיות לתארים מתקדמים שנופלות לידיהם של מנחים כוחניים ומנצלים עלול להיות מקביל מבחינה מבנית ונפשית לזה של נשים המוכות על ידי בני זוגן ושל בנות שנוצלו מינית"

    ואז מגיע הנסיון להקביל את מה שעובר על ה"סטודנטית המוכה" (מוכה??!!) למה שעובר על האישה המוכה… ושיכנס מי שרוצה לבלוג שלה וישווה דבר דבר בין הדברים שאמרה על אשה מוכה – הנזקים והסבל והתלות שלה – לסטודנטית המוכה (שוב, מוכה???!!!), ויראה את הפער שיכול להעיד רק על אי-התאמה, ולפסול הקבלה.

    ד"ר קמיר, טעון שיפור, אם את לא היית הכותבת בטח היית כותבת פוסט ביקורת על השוביניסט שכתב את זה.

  • גולדלבט משה  On 5 באוגוסט 2008 at 6:40

    אני מסכים עם דבריך. מטעמים של השתפנות והגנה עצמית אני לא מתמודד חזיתית עם טיעונים,כאילו פסיכולוגיים,שאני כופר לחלוטין בנכונתם וברצינותם
    את המאבק אני סבור שיש לקיים בתחום הנורמטיבי . אין לי בעיה מיוחדת עם החקיקה היום שגם אותה ניתן לעוות על ידי היעדר שכל ישר,חוש מידה וסבירות[פרשת רמון]. יש לי בעיה קשה עם מגמות עתידיות המתבטאות בין היתר בהצעת החוק למניעת כפייה מינית ומה שמסתתר מאחוריה-בהצעה זו אלחם בכול כוחי.
    כמו הנשים שמפחדות להתלונן גם על מי שסבור שגב' קמיר ותומכותיה חצו את כל הקווים האדומים להתנער ולא לפחד ולעמוד על שלהם ולומר עד כאן

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 5 באוגוסט 2008 at 14:34

    אתה גדול!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s