מניעת אלימות במשפחה המשפטית-תגובה לרשימת אורית קמיר


לא מכבר ניתן פסק דין  של שופט בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן-השופט גרמן שקבע כי אין בני זוג הומוסקסואלים בגדר משפחה ו/או בני זוג לצורך חוק מניעת אלימות במשפחה. פסק הדין נראה שגוי וניתן בהחלט להזדהות עם החלק הענייני בביקורתה  של אורית קמיר על פסק הדין באתר זה.
 
גם מי שמתקשה לקבל זוגות חד מיניים כמשפחה וישנו ציבור לא קטן שמסיבות של דת מסורת, או אפילו דעות קדומות, עדיין לא עבר למחנה הציבור הנאור, אין לו כל בעיה עם החלת חוק מניעת אלימות במשפחה על בני זוג הומוסקסואלים שכן תכליתו של החוק למנוע מעשי אלימות במסגרת החיים האינטימית של אדם. כאשר אנו שואלים מהי משפחה? הרי השאלה הפרקטית שיש לשאול היא מהי משפחה לצורך איזה חוק ?
 
לו הייתה הגברת קמיר מסתפקת ברשימתה בביקורת עניינית ואפילו חריפה על פסק הדין-ניחא. ניתן היה להסכים למחוא כף ולהמתין לערעור, שאולי יהפוך את תוצאת פסק הדין. ככלות הכול הלכה שנקבע בבית משפט השלום לא מחייבת אף אחד.
 
גברת קמיר לא מסתפקת בביקורת היא חייבת להוקיע את פסק הדין כמביש וגרוע מכך וכן להכפיש את השופט, על בסיס חיפוש מהיר באינטרנט ולבסוף אין היא מהססת  כלל להמליץ על העמדתו של השופט לדין לפי חוק מניעת הטרדה מינית שהיא הייתה אחת ממנסחיו. אי נכונות השופט הנכבד לקבל בני זוג הומוסקסואלים כיחידה משפחתית לצורך חוק מניעת אלימות במשפחה היא לא פחות מאשר  "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;"
 
ככול הנראה לדעת קמיר כל אדם הנותן ביטוי להשקפתו לפי אין להכיר  בבני זוג הומוסקסואלים יחידה משפחתית ורואה באורח חיים המבוסס על קשר חד מיני אורח חיים לא ראוי, או לא מוסרי, עובר בכך על חוראת חוק מניעת הטרדה מינית  [טענה הזויה כשלעצמה] ויש להעמידו לדין  פלילי ואפילו החסינות השיפוטית אינה צריכה להיות מחסום לכך.
 
זה מכבר ידענו כי רבים מקרב הציבור "הליברלי הנאור" מתנערים מעקרונות חופש הביטוי כאשר מנוצל חופש זה לפגוע בערכיהם. בדרך הבולשביקית האופיינית ל"ליברלים" אלו מיד נפתח מצוד אחר מי שאחראי לכך ששופט נורא,פונדמנטליסט [ואין בכוונתי להמשיך ולצטט את חרפותיה של המחברת ] כתב פסק דין מביש כל כך. האשמה כמובן  נעוצה ב"חתירה הממוסדת, המתמשכת, תחת מעמדו של בית המשפט העליון הגיעה כדי כך ששופט בבית המשפט הנמוך ביותר מרשה לעצמו לצאת חוצץ נגד פסיקה עקבית,החלטית ומחייבת של בית המשפט שבראש המערכת"
 
ברשימתה מוסיפה גב' קמיר וקובעת כי "פסיקתו של גרמן חושפת מה קורה במדינה שגם ביום הולדתה הששים ממשיכה להסתתר מאחורי הצירוף העמום "יהודית ודמוקרטית" ומפחדת להכריע מה דמותה. מפחדת להתחייב להשקפת עולם הומנית נאורה, ומנסה, בשם "קירוב לבבות" ו"פיוס לאומי" לרצות גם מגזרים שלבם גס בדמוקרטיה, ליברליזם וזכויות אדם".
 
גברת קמיר אם את שייכת למחנה הדמוקרטיה הליברליזם וזכויות האדם,למרבה הצער,מקומי אינו שם.בעיני אין את אלא פונדמנטליסטית ממחנה אחר.
 
 
 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חיים  On 5 במאי 2008 at 13:00

    לא לחינם היא לא מאפשרת להגיב על מאמריה באתר זה

  • אורי  On 5 במאי 2008 at 14:19

    כמי שקרא אתמול את פסק הדין על כל 50 עמודיו המנומקים והמרתקים בטיעוניו של השופט ד"ר גרשון גרמן, ואף סיקר אותו ככתב – וכמי שמכיר מקרוב את מכבסת המלים של הליברלים עליהם העיד גרשם שולם המנוח כמי שליברלים רק כשהדבר משרת את עמדתם הסובייקטיבית המתירנית-הדוניסטית – אני מודה על שדנת את קמיר בשבט הביקורת הראויה לה.

  • אסף  On 5 במאי 2008 at 15:54

    קמיר מסבירה מדוע פסק-הדין מביש, ולא – זה לא מפני שהשופט אינו חושב כמותה. היא מביש מפני שהוא:
    א – עומד בסתירה לפסיקות קודמות בערכאות גבוהות יותר, ולעצם ההגדרה של "ידועים בציבור" שבני-זוג הומוסקסואליים כלולים בה זה מכבר.

    ב- משתמש ב"טיעונים" שאין דבר בינם לבין החוק והפסיקה. (זוג שאינו יכול להוליד אינו זוג, וכיוב' הגיגים משונים).

    ג- מכריז בריש גלי ובלי בושה כי הומוסקסואליים אינם שווים בזכויותיהם לאנשים "רגילים", פשוט כי הם אינם כמותם! לא מקסים? איך זה מתיישב עם עקרונות הדמוקרטיה?

    ד – מסלף את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וטוען שיחסים הומוסקסואליים עומדים בסתירה לחוק זה (!), כיוון שהם אינם מצייתים ל"צביון היהודי" המתחייב מהגדרת המדינה כ"יהודית ודמוקרטית" (האמנם זו הגדרה משפטית? האמנם יש לפרשה באופן ההזוי הזה? האמנם חוק היסוד הנ"ל נועד להגן על אותו "צביון", או שמא על כבוד האדם, כולל כבודם וזכויותיהם של מיעוטים?).

    קמיר צודקת בכל דבריה. זהו פסק-דין הזוי שיכול להתקיים רק במציאות עמומה, שאינטרסים פוליטיים מסוגים שונים מונעים ממנה להתבהר.

    מר גולדבלט שוכח כי כאשר שופט כותב פסק דין הוא קצת יותר מאשר "אדם הנותן ביטוי להשקפתו", וביקורת היא לא רק לגיטימית אלא אף נחוצה. לשופט אסור לשכתב את החוק הישראלי ואת פסיקת בביהמ"ש העליון רק כדי שהללו יתאימו להשקפותיו. כיוון שחרג מסמכויותיו באופן כה בוטה ודורסני מגיעה לו ביקורת נחרצת לא פחות.

  • חיים  On 5 במאי 2008 at 16:29

    איני משפטן, אני "סתם" אדם עם שכל פשוט.

    א – אז מה אם זה מנוגד לפסקים אחרים ? אסור לחשוב אחרת ? האם שופטי מדינת ישראל עד סוף כל הדורות מחוייבים לפסקי הדין שנכתבו לפניהם ? האם הפסיקות הקודמות לא יכולות לטעות ?

    ב – זו דעתך האישית שאין קשר בין הטיעונים לבין הפסיקה. דעתי היא שיש קשר. למה דעתך עדיפה מדעתי ?

    ג,ד – החלף את המילה הומואים במילים מגלי עריות בהסכמה, ונראה אם תמשיך לטעון את טיעוניך.

  • גולדלבט משה  On 5 במאי 2008 at 16:38

    ייתכן בהחלט שניתן פסק דין מוטעה בניגוד להלכה מחייבת של העליון. הדבר קורה לא אחת ויש לתקן בערעור מבלי להשתלח
    בשופט ולכנות אותו פונדמנטליסט ומבלי לטעון שיש להעמידו לדין.
    אגב ייתכן שרשימתה של אורית קמיר מהווה עבירת בזיון בית המשפט אלא שאני בור שאין להעמיד לדין לפי עבירה זו אלא בנסיבות חריגות. בכלל לא מקובלת עלי העמדה לדין פלילי בעוון ביטוי להשקפות עולם-אבל מאחר ואיני נמנה על המחנה הליברלי שוחר זכויות האזרח-אז אני מבין שהשקפות כאלו כבר אינן באופנה

  • גולדלבט משה  On 5 במאי 2008 at 17:19

    השאלה האם הכרה ביחסי בני זוג המקיימים יחסים הומוסקסואלים כבני זוג וכמשםחה היא בעייתית מאד מנקודת ראותה של היהדות הדתית והמסורתית. מי שתורת ישראל וההלכה הנה מקור מחייב
    עבורו לעולם לא יקבל יחסים כאלו כלגיטימיים והשופט גרמן נמנה על קבוצה זו. מי שזו נקודת המוצא שלו אינו יכול לכתוב אחרת והניסיון להכפישו ולכנותו בכינויי גנאי הוא נתעב כשלעצמו. קיימת גישה שמנתקת כל זיקה בין ערכיה של ישראל כמדינה יהודית והמסורת וההלכה היהודית-גם גישה זו בעייתית שכן חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לדעתי לא יכול להתעלם מהמסורת ועולם הערכים היהודי.

    ויכוחים כאלו היו ויהיו במשפט ובדרך כלל בחוכמה ניסו לחמוק מהם על ידי התייחסות מעשית.כפי שכתבתי גישה מעשית לא תשאל האם בני זוג מאותו מין הם משפחה לכל דבר אלא תשאל האם יש לתת להם סעדים או הגנת שנותנים למשפחה. כפי שגישה מעשית של בית המשפט לא ניסתה להגדיר "מיהו יהודי"? אלא שאלה מיהו יהודי לצורך מה? לצורך רישום בלשכת רישום האוכלוסין זה צורך אחד ולצורכי נישואין זהו צורך אחר

    אני חולק על גישתו של השופט גרמן אבל קראתי את פסק הדין ולא מצאתי שמץ הצדקה לההשתלחותה של הגברת קמיר בו גישתו מייצגת עמדה שיש לה סימוכין בפסיקה והמנסה לקשור יותר את ספר החוקים היחלוני שלנו למסורת היהודית-

  • מאן דהוא  On 5 במאי 2008 at 18:37

    "מי שתורת ישראל וההלכה הנה מקור מחייב
    עבורו לעולם לא יקבל יחסים כאלו כלגיטימיים והשופט גרמן נמנה על קבוצה זו."

    מתוקף תפקידו, חובה על השופט גרמן לשפוט אך ורק לפי חוקי מדינת ישראל, ולא לפי כל דין אחר. את הקושי האישי שלו אני מבין, אך את תורת ישראל ואת ההלכה עליו להשאיר מחוץ לכותלי בית המשפט. אם הוא לא יכול לעשות כן – שלא יהיה שופט.

    אתה מוזמן לטעון שישנם טעמים אחרים לפסיקתו של השופט גרמן, ואני אשמח לשמוע עליהם. אך את הטעם של "סתירה לעומת ההלכה ותורת ישראל" יש להוציא מן הלקסיקון.

    "קיימת גישה שמנתקת כל זיקה בין ערכיה של ישראל כמדינה יהודית והמסורת וההלכה היהודית"

    הבה נעמיד דברים על דיוקם ההסטורי. התנועה הציונית מראשיתה הייתה תנועה שהלכה "ראש בראש" עם היהדות הדתית, והייתה חילונית מעיקרה. רובה המכריע של ההנגה האידאולוגית של התנועה הציונית (מהרצל והלאה) ראה במדינה שעתידה לקום קודם כל מקלט (ועל זה היו שהוסיפו רעיונות של "אור לגויים" וכיוצא באלה, אך האידאל הראשוני והבסיסי הוא של הגנה על היהודים). המדינה לא קמה כדי להפוך למדינת הלכה, אלא כדי לאפשר ליהודים לחיות בבטחון. לכן, לכנות את הדרישה הלגיטימית להפרדה בין דת למדינה "גישה בעייתית" זה עיוות המציאות – שכן מדובר כאן בהמשך ישיר לתפישות שהובילו להקמת המדינה שבה אנחנו יושבים.

  • גולדבלט משה  On 5 במאי 2008 at 20:11

    ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית שכלולה בחוק החילוני הקרוי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

  • חילונית  On 5 במאי 2008 at 21:40

    הוא שחשבתי כשקראתי את הידיעה העיתונאית על פסק הדין.

    השופט יכול אולי שלא להכיר בבני הזוג כבמשפחה, ונימוקיו הענייניים עימו, אך יש להעניק סעד משפטי ענייני ומלא לאדם הפונה לקבל סעד כזה כהגנה מפני אלימות בתחום האינטימי ויכנו אותו כאשר יכנו.

    לשם כך יש בתי משפט, שופטים ומדינה בכלל.

  • חילונית  On 5 במאי 2008 at 21:45

    ההמלצה להעמיד לדין את השופט על הטרדה מינית היא אבסורדית, קנטרנית ולצערנו משרתת בדיוק את טיעוני שלל הלוחמים נגד החוק, הלועגים לו והמובילים להתפוגגותו.

  • מאן דהוא  On 5 במאי 2008 at 23:54

    "אז מה המשמעות של ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית שכלולה בחוק החילוני הקרוי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו"

    ראשית, תיקון: לשון החוק הוא "…כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית." כלומר, "יהודית ודמוקרטית", ולא "יהודית" בלבד כפי שכתבת בתגובתך האחרונה.

    שנית, "יהודית" היא מילה שניתן לפרשה בדרכים רבות. כוונתם של ראשי הציונות במילה "יהודית" הייתה שזו מדינת לאום יהודית, הווה אומר מדינה ששייכת ללאום היהודי. שייכות זו מתבטאת בכך שכל יהודי יכול להתאזרח בה (בניגוד למדינות אחרות שלא קלטו את היהודים בתקופת השואה; ובניגוד לבני לאומים אחרים, ערביים למשל, שאינם יכולים להתאזרח בה אלא במקרים ספיציפיים כדוגמת ערביי ישראל). כוונת הדור המייסד לא הייתה ל"יהודית" במובנה הצר מאוד של מדינת הלכה יהודית-אורתודוכסית. שכן גם אם נניח, לצורך הדיון התאורטי, שהמטרה הייתה החלת חוקי ההלכה על המדינה, הרי שנשאלת השאלה: לפי איזה זרם? שהרי גם הזרם הרפורמי פוסק לפי ההלכה לשיטתו, ולא רק הזרם האורתודוכסי (שהוא אמנם הדומיננטי ביותר בישראל, אך בבחינה כלל-עולמית הוא דווקא לא הזרם הגדול ביותר). לפי מה קובעים מה תואם את ההלכה? הרי רבנים רפורמים רבים לא היו מסכימים עם כבוד השופט גרמן בעניין זכויות ההומוסקסואלים.

    אבל כאמור, זו התלבטות תאורטית בלבד. איש מעולם לא התכוון להקים כאן מדינת הלכה, אלא בית לאומי, מקלט לכל יהודי באשר הוא: חילוני, דתי, הומוסקסואל, רפורמי או חרדי.

  • קורינה  On 6 במאי 2008 at 7:10

    האם טיעוניך מתעשרים או שמא נפגעים מכך שבחרת להשתמש ארבע פעמים, בהטיות שונות, בתואר 'גברת' – בעוד למיטב ידיעתי התואר הנכון הוא ד'ר?

  • אורי  On 6 במאי 2008 at 18:19

    לקורינה,

    האם כל יפי הנפש הליברלים המשמיצים את השופט גרשון גרמן מקדימים לשמו את התואר ד"ר שלו?

    למאן דהו,
    במקום להתפלפל בעניינה של המדינה יהודית מנקודת ראותם של אבות הציונות ז"ל, מוטב שתתמקד במחלוקת שהתפתחה סביב השאלה בין השופטים העליונים מנחם אלון ואהרן ברק, כפי שזו מפורטת למדי בפסק הדין של ד"ר גרמן:

    http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/3979576.doc

    אגב, בפסק הדין ישנם טיעונים חילונים למכביר שיפתיעו אותך.

  • מאן דהוא  On 6 במאי 2008 at 19:12

    אין לי עניין לעסוק בפסק הדין עצמו, וגם לא בסוגיית ההומוסקסואלים. [1] מה שמעניין אותי הוא סוגיית הפרדת הדת מהמדינה, וסילוק הטענה כאילו פסיקתו של השופט מוצדקת משום שהיא נאמנה לרוח ההלכה מלקסיקון הטיעונים. כבר אמרתי למר גולדבלט – אם יש טיעונים אחרים לטובת הפסיקה, מה טוב. האג'נדה שלי אחרת, וכוונותיהם של אבות הציונות רלוונטיות מאוד לגביה.

    אבל עם מי אני מדבר. אתה בכלל לא בר שיח בעניין הזה, שכן הציונות בכלל לא רלוונטית לגביך.

    [1] – מבחינתי, אם אדם א' תקף אדם ב' (ויהיו שניהם הומוסקסואלים או לא), שיפנה לתחנת המשטרה הקרובה ויגיש תלונה על תקיפה כמו כל אזרח מן השורה. אין צורך להיות בני משפחה לשם כך. אולי אני מפגין בכך בורות משפטית (ובמקרה כזה אשמח אם מישהו יתקן אותי), אבל מעולם לא הבנתי את הצורך בחוק מיוחד להסדרת אלימות בתוך המשפחה, כאילו שיש הבדל בין אלימות כזאת לאלימות אחרת.

  • גולדלבט משה  On 6 במאי 2008 at 19:31

    בדרך כלל איני נוקב בתארים בכלל. יתכן-לא חשבתי על כך לעומק- שאני נעשה מנומס ומקדים תואר כמו גברת או מר כשאני כועס על מה שאדם עשה או כתב. הרשימה של אורית קמיר הבעירה את חמתי

  • קארין  On 7 במאי 2008 at 10:19

    השאלה לא היתה למה אתה מוסיף לשם של אורית קמיר תואר אלא למה אתה בוחר בתואר גברת כשהתואר הוא דוקטור. ניסיון להקטנה שלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s