לקח השואה שלי


[ושוב אני מרשה לעצמי סטייה מהנושאים הרגילים בהם החלטתי להתמקד]

 השופט אהרן ברק,שעבר את תקופת השואה בגטו קובנה ולאחר מכן הוסתר על ידי איכר ליטאי, אמר לא אחת כי לקח השואה שלו הוא החובה לכבד את זכויות האדם.רבים הקרובים להשקפותיו הצטרפו למסקנה זו.המשפט הבינלאומי המגדיר פשעי מלחמה וקובע סמכות שיפוט בינלאומית במקרה של ביצוע פשעי מלחמה,או פשעים נגד האנושות, הוא הביטוי המובהק לתפיסה כי יש להתמודד עם הפרת זכויות האדם במלחמה, כנושא בפני עצמו ועל על פושעי מלחמה ואלו המבצעים פשעים נגד האנושות לדעת כי יועמדו לדין וייענשו ללא קשר לחוקיות מעשיהם בארצות בהם פעלו.

עמדתי הרגשית והמוסרית כלפי השואה כאסונו של עמי וכלפי עובדות מלחמת העולם במסגרתה התרחש אותו אסון שונה מזו של אהרן ברק, ומזו של אחרים המעלים את דגל זכויות האדם כתשובה המוסרית לשואה ולאירועים דומים לה. ידוע לי כי ניצולי שואה רבים חשים דווקא כמוני ומסקנותיהם ביחס לתקופה נוראה זו שונות.גם אסון ושבר כמו השואה אינו מחייב מסקנות אישיות זהות.היו מי שהתחזקו באמונתם הדתית בעקבות השואה ויש שזנחו את האלוהים והדת ותרו אחר אמונות אחרות.

כמי ששייך לדור ילדי הפליטים ששרדו את מלחמת העולם,השואה נתפסת קודם כל כביטוי לנכונות האנושית לעשות כל מעשה רשע לחלש ולעובדה שכאשר ניתן לרשע שלטון הוא מסוגל לכול.יתר על כן בעידן המדינה המודרנית ניתן להכשיר במהירות יחסית את דעת הקהל באופן שתתמוך במעשים הנפשעים ביותר.

לא יכול להיות ספק כי תופעות דומות יכולות להתרחש בכל זמן.גם כיוםאין בכוחו של המשפט הבינלאומי למנוע פשעים כמו השמדת עם.עובדה היא שמאז נוסחו כלליו התרחשו פשעי מלחמה רבים מספור לרבות השמדת עם ,טיהורים אתניים,רצח חסר אבחנה של אזרחים שלא בזמן לחימה, הרעבת אוכלוסיות,גירושים המוניים ועוד.איני סבור כי בעובדה שכמה פושעי מלחמה הועמדו בכל זאת לדין יש משום נחמה או הרתעה.אני משוכנע שאנו כאן בישראל עלולים  לעמוד בעתיד בפני מצב דומה ואיש לא ינקוף אצבע לעזרתנו-גם לא ארגוני זכויות האדם הפעילים בעולם.מנחם בגין,פליט בעצמו טען, בצדק, שהעולם הזה אינו מכבד נרצחים ואם הדבר טוב או רע,הוא קודם כל בגדר עובדה. 

תמיד הזדהיתי עם דבריו של נער ניצול אשוויץ שאמר כי כל ימיו במחנה חלם שיהיה לו לחם לאכול ורובה על מנת שכולם יפחדו ממנו. הלקח הבסיסי כי חובה עליך להיות חזק בעולם עוין וחובה עליך להיות בעל יכולת לגבות מחיר כבד ממי שפוגע בך,או מאיים על קיומך, הוא הלקח הקיומי שלי והוא קודם לכל תובנה מוסרית.אין הוא נוגע לצד השואה,או לצד הגבורה,אלא לצו הקיום וצו זה גובר אצלי על כל צו אחר,

מעולם לא הבנתי את ההתנשאות "הצברית" על קורבנות השואה.זו יכולה לנבוע קודם כל מבורות שכן עמים לא מעטים נפלו קורבן לרצח עם ,גירוש והתעללות,מטעמים שונים,לפני ואחרי השואה. היהודים היו מיעוט לאומי נרדף על ידי העם בקרבו ישבו, חסר הגנה ותמיכה ובוודאי שהיו חסרי אונים לחלוטין מול המעצמה הגרמנית.נדמה לי כי בעקרה התנשאות זו מצאה ביטוי בשנים הראשונות שלאחר השואה ופחתה מאד בדורנו.

איני סבור כי השואה מטילה עלינו-קורבנותיה -נטל מוסרי עודף ואיני מצליח להבין מדוע על הנרצחים להיות הראשונים לקבל על עצמם נטל מוסרי וקוד התנהגות שרוצחיהם לא מקבלים על עצמם.הטיעון כי בכך אנו מנצחים אופן מוסרי את הרוצחים נראה לי תמיד  טיעון  בעייתי ומבחינה רגשית איני יכול לקבלו. 

ככול שאני קורא על תקופת מלחמת העולם השנייה איני יכול להימלט מהמסקנה כי אנו,הניצולים,חייבים את קיומנו כפרטים [ואני בוודאי שכן אבי ניצל על ידי הימלטות מפולין לרוסיה] וכמדינה דמוקרטית לעובדה שאל מול הדיקטטורה הגרמנית,ניצבה הדיקטטורה הרוסית בראשות אחד מגדולי הפושעים בהיסטוריה-יוסף סטלין. רק משטר דיקטטורי רצחני ששחיי אדם חשובים בעיניו כקליפת השום ושהיה נכון לגייס בכפיה את כל המשאבים ולהשתמש בכל אמצעי לדרבן את העם ללחימה,הוא שיכול היה להתמודד עם היטלר.

 ספק רב אם משטר דמוקרטי לבדו היה יכול להתמודד בהצלחה עם גרמניה הנאצית.לא ניתן להשוות כלל את ההיקף היחסי של המלחמה שנוהלה במזרח לעומת זו שהתנהלה באיטליה ובמערב אירופה.לא ניתן כלל להשוות את מספר הקורבנות והסבל האנושי שהיה כרוך במלחמתה של רוסיה, לעומת הסבל והקורבנות במערב. הפער הוא עצום וכמעט בלתי נתפס.הניצחון על גרמניה הנאצית אינו יכול בשום אופן להיחשב כניצחון של השיטה הדמוקרטית הדוגלת בזכויות אדם על השיטה הטוטליטריות,או על כל שיטה אחרת שזכויות האדם כפרט מהוות בה מרכיב מרכזי. את גרמניה הנאצית ניצחה הדיקטטורה הסובייטית והגיע הזמן שעובדה זו תחלחל גם להכרת הציבור שראה יותר מידי סרטים הוליוודיים על מלחמת העולם השנייה ומודע הרבה פחות למלחמה העיקרית שהתנהלה במזרח. 

אני מאמין בכל לב במשטר הדמוקרטי וחסיד גדול של השמירה על זכויות האדם בכל מקום וביחס לכל אדם ובלבד שאין אותו אדם או גוף או עם מאיים על עצם קיומנו. בכל מצב בו עלינו להתמודד עם מי שאינו מכיר בזכות קיומנו, או עם מי ששואף להשמדתנו,עלינו לזכור את הלקח הקיומי של השואה לפני כל לקח אחר.על מנת להגן על קיומנו אני מוכן שייעשה הכול לרבות הפרה של כללי המשפט הבינלאומי ואם בעתיד, מטעם של חולשה, נהיה צפויים שוב להשמדה אני מקווה שנגבה קודם לכך עבור חיינו את המחיר המרבי שניתן לגבות מאויבנו. במובן זה קביעתו של ביאליק כי "אך אם הישמדי מתחת רקיע הצדק יופיע-ימוגר נא כסאו לעד" מבטאת את רגשותיי הרבה יותר מאשר רוח החסד הנוצרית. 

חשוב לי לומר את הדברים המחוספסים האלו כי נדמה לי שבשיח הציבורי שלנו התערבו היוצרות. העובדה שאנו ניצבים עדיין בלב עולם מוסלמי עוין המבקש להשמיד אותנו ואשר ערכים דמוקרטיים וערכי זכויות אדם במובן המערבי של המושג זרים לו,אינה זוכה להתייחסות נאותה ומאידך קיימת להיטות ממש להתייחס לפעולות מלחמתיות שלנו נגד אויבים נחושים כאל פעולות החשודות כפשעי מלחמה. אני מקווה שהרוב השקט הדוחה התייחסות זו לכוחות המגן שלנו לא יגיע יום אחד למסקנה כי קיום משטר דמוקרטי בישראל אינו יכול להתיישב עם המאבק לקיומה.
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 2 במאי 2008 at 9:01

    מוכרחים לדייק בדברים האלה: הלחימה העיקרית התנהלה במזרח, קודם כל בגלל הרצף היבשתי.

    היטלר היה מתקשה להתחיל את המערכה ללא הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ואסור לשכוח שסטלין בבריתו עם היטלר נתן דחיפה עצומה לתחילת המערכה, שאכן ברית המועצות שילמה עליה את המחיר הכבד ביותר – עשרים ושבעה מיליון הרוגים, כששה עשר מיליונים מתוכם אזרחים.

    הנחישות של חיילי הצבא האדום שנלחמו על ביתם, אחרי מעשי הטבח ההמוניים של הנאצים בשריפת כפרים שלמים על יושביהם, מילאה תפקיד מאד חשוב בניצחון. בכל מלחמה, בלי קשר למשטר, החיל שנלחם על ביתו הוא תמיד חיל נחוש יותר,וזה מוסיף עוצמה שאסור לזלזל בה.

    אבל הנחיתות הטכנולוגית של הרוסים הקשתה על הכרעת המלחמה, ולכן הלחימה האמריקנית היתה חיונית להכרעת הנאצים. למשל את דרזדן המפורסמת הצבא האדום התקשה לכבוש וביקש סיוע אוירי מבריטניה וארצות-הברית – לכן היא הופצצה, וטוב שכך.

    קשה לתאר ניצחון על הנאצים ללא תנועת המלקחים המתואמת של בעלות הברית ממזרח וממערב גם יחד, וגם כך הכנעת הנאצים היתה קשה מנשוא ותבעה קורבנות ללא תקדים.

    מאירוע כל כך מורכב ורב פנים כמו מלחמת העולם השנייה, אי אפשר להפיק לקחים פשוטים וחד-משמעיים – הדיקטטורה הרוסית היא גם זו שסייעה להיטלר להתחיל את מסע הטבח שלו, והיא גם זו שנשאה בעיקר העול לסיים אותו. המדינות הדמוקרטיות מילאו תפקיד חיוני בהכנעת הנאצים,
    ורוזוולט מעולם לא העלה על דעתו לכרות ברית עם היטלר כפי שסטלין עשה לאסוננו.

    עדיף ללמוד את ההיסטוריה על מורכבותה הגדולה במקום לנסות להפיק ממנה לקחים של שורה אחת,
    ואת זה אני אומרת דוקא לבעלי אתרים אחרים ברשימות, שאת כמות ההבלים והרשעות שקראתי אצלם קשה להכיל.

  • גולדלבט משה  On 2 במאי 2008 at 10:34

    אז סטלין הסכים להסכם ריבנטרופ מולוטוב לאחר הסכם מינכן ולאחר שהצעותיו לברית עם בריטניה נענו במשיכת זמןוגרירת רגליים ששכנעה אותו שלבריטים ממש לא איכפת אם היטלר יפנה את צבאו מזרחה-לכיוון רוסיה. מחקרים הסטוריים מטילים את האחריות להסכם על בריטניה לא פחות מאשר על סטלין.
    סטלין הוא אחד הדמויות הנוראות בהיסטורה אבל אי אפשר לקחת מרוסיה מה שגם צ'רציל העניק לה והוא זכות הבכורה בהבסת היטלר. נכון שהיא לא יכלה לעשות את המלאכה לבדה ולא טענתי זאת

  • גולדלבט משה  On 2 במאי 2008 at 10:40

    רוזוולט בניגוד להכרתו הפרטית, אך עקב אילוצי הפוליטיקה האמריקאית, לא הצטרף למלחמה עד פרל הרבור. אלמלא היטלר החליט להכיז בשלב זה מלחמה על ארצות הברית-מה שההסכם עם יפאן לא חייב אותו לעשות-ספק אם ארצות הברית הייתה נלחמת בהיטלר, בשלב ההוא וייתכן שתוצאות המלחמה היו שונות.
    עוד הערה-במספר נכר של פריטי ציוד הטכנולוגיה הרוסית לא פיגרה כלל. היו להם טנקים וארטילריה מצויינים וכן מטוסים-בתחומים אחרים הם סבלו מחסור גם בשל נפילת מפעלים לידי הגרמנים. רובו הגדול של הנשק הרוסי יוצר על ידי הרוסים

  • ענת פרי  On 2 במאי 2008 at 11:45

    אני לא מסכימה להפחתת האחריות של סטלין בעניין ריבנטרופ מולוטוב, ולא מסכימה להטלת האחריות לברית הזו על בריטניה. בריטניה אחראית להסכם מינכן ולנזק העצום שהוא גרם, אבל היא לא אחראית לאינטרס של סטלין להשתלט על מזרח פולין, ועובדה שבעניין הזה סטלין היה עקבי ודרש את מזרח פולין וגם קיבל אותו ביאלטה. ויש בעיניי גם הבדל מוסרי גדול בין ויתור שנעשה מתוך פחדנות וטפשות כמו במקרה של צ'מברליין, לבין הסכם שברית המועצות היתה אמורה להרויח ממנו רוח ממשי כמו ריבנטרופ-מולוטוב.

    לגבי ארצות-הברית, כפי שאתה רומז, היה לרוזוולט גם מאבק פנימי באוהדי הנאצים, אבל כל ההכרעות שארצות-הברית קיבלה בפועל הן מאד אמיצות בעיניי, והביקורת שלי עליה היא רק על כך שעשתה כל כך מעט להצלת יהודים, גם לפני המלחמה וגם במהלכה. לגבי מה היה אילו – אף פעם אי אפשר לדעת.

  • גולדלבט משה  On 2 במאי 2008 at 12:03

    הסכם מינכן למרות שזו ההשקפה הפופולרית לא נעשה מתוך טיפשות. למעשה הוא שיקף את מדיניות בריטנה לאחר חוזה וורסאי ואת ההשקפה כי ככלות הכל נעשה לגרמניה בוורסאי עוול שיש לתקנו.
    הסכם מינכן היה תוצאה הכרחית של פירוק נשק,והעובדה שצרפת התכוננה רק למלחמת מגן יבשתית ובריטניה לא התכוננה כמעט בכלל. לא הייתה למעצמות אלו כל אופציה צברית להגן על צ'כיה
    באשר לסטלין-לאחר שבריטניה לא הראתה נכונות לכרות איתו ברית[למרות המלצה חמה של צ'רצ'יל שהבין משהו במדינאות]אני מתקשה להבין היכן טעותו. הוא בוודאי לא העריך שצרפת תתמוטט כל כך מהר אבל אם המלחמה במערב הייתה נמשכת מספר שנים האם היה היטלר פולש לרוסיה ?
    את שוכחת שמה שהיום ידוע אז לא היה ידוע. הערכה הצבאית הייתה שצרפת יכולה לעמוד מול מתקפה גרמנית . היו לה יותר חיילים יותר טנקים ויותר מטוסים מאשר לגרמניה

  • ענת פרי  On 2 במאי 2008 at 14:15

    סטלין לא עשה את ההסכם לצורך התגוננות אלא כדי לשחזר את הסכמי חלוקת פולין מהעבר, וזו היתה מטרה שהוא חתר אליה בעקביות וגם השיג אותה בסופו של דבר: לספח את מזרח פולין לברית המועצות.

    בריטניה לא כרתה איתו ברית כי היו לו דרישות שהמערב לא הסכים להיכנע להן לפני המלחמה ובסופו של דבר נכנע להן אחרי המלחמה, כשבריטניה היתה מותשת.

    ההערכה של צ'מברלין שעדיף להיכנע לדרישות של היטלר ולא של סטלין היא בהחלט טיפשות, וגם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הוא טיפשות מבחינת ברית המועצות ששילמה את המחיר היקר ביותר, למרות הניצחון וההשתלטות על מזרח אירופה.

    ואם אתה מצדיק את סטלין בטענה שהוא לא יכול היה לראות את הנולד, אפשר באותה מידה להצדיק את צ'מברליין.

    אני לא יודעת מדוע אתה אומר שבריטניה לא התכוננה בכלל – למערכה האווירית בריטניה היתה ערוכה לא פחות טוב מהגרמנים, למרות שהיא לא התאמנה קודם ברצח בסקים.

    וגם במלחמת הצוללות היא תיפקדה יפה מאד. סוף סוף בריטניה היא אי, והיא תמיד הגנה על עצמה בעזרת הצי ולא בקרבות שיריון.

  • גולדלבט משה  On 2 במאי 2008 at 15:19

    ראשית המילה טיפשות אינה מקובלת עלי בוויכוח. ייתכן שיש לנו השקפות שונות אבל זה לא נושא לציונים
    א. אני לא מאשים את צ'מברלין במינכן למרות שזה מקובל-אני לא חושב שהייתה לו אלטרנטיבה. הבעיה במינכן הייתה האם אפשר להגן על צ'כוסלובקיה ולא אם אפשר להגן על בריטניה באמצעות הצי. הואיל ולבריטניה לא היה צבא יבשה משמעותי והואיל וצרפת פיתחה רק מערכת הגנה[מז'ינו] ברור שבמינכן לא הייתה כל אופציה להגן על צ'כיה. לאחר מכן נתנו ערובה לפוליו והוכח שאין גם אופציה צבאית להגן על פולין ולכן עד שהגרמנים תקפו במערב הצרפתים והבריטים לא עשו דבר.
    אגב אני לא בטוח מי עשה עסקה יותר טובה-הצ'כים שהפרו כלפיהם התחייבות במינכן או הפולנים שקיבלו ערובה שצרפת ואנגליה יכריזו מלחמה אם גרמניה תתקוף את פולין. תראי את פראג-היא לא נפגעה בכלל
    ברור שסטלין פעל על פי האינטרס הרוסי-מה חדש בכך. בכל זאת הוא היה מעוניין בברית עם בריטניה וצרפת והן לא היו מעוניינות-התוצאה של היעדר הברית הייתה חמורה

  • ענת פרי  On 2 במאי 2008 at 16:18

    על מה אתה מדבר? פראג שאתה רואה היום משוקמת, בוודאי שהיא נפגעה.ופולין היתה נהרסת בכל מקרה כי היא עמדה בדרכם של הנאצים לרוסיה. אמנם לא כל אכזריות נאצית אפשר להסביר בצורה רציונלית, כמו ההפצצה הטוטלית על ואלון ביום הראשון למלחמה שנראית לי יותר כמו חלק מהטירוף הנאצי. את ורשה הנאצים החריבו בצורה הדראסטית ביותר אחרי המרד, ועד היום הפולנים מאשימים את הצבא האדום שלא היה אכפת לו שיהרסו את ורשה, למרות שאני לא בטוחה שזה נכון. לרוסים היתה בעיה לכבוש ערים וזה חזר על עצמו בורשה ובבודפשט ובהרבה ערים נוספות. הרוסים היו יותר טובים במגננה וזה קשור גם במסורת הצבאית והתרבותית המיושנת שלהם, וזאת אינה דעתי הפרטית – למזלם בסטלינגרד ולנינגרד אנשים החזיקו מעמד בתנאים לגמרי בלתי אנושיים, שאני לא יודעת כמה עמים אחרים היו עומדים בהם.

    הצ'כים לא ציפו שבריטניה וצרפת יבואו עם טנקים, אלא שיגלו יותר נחישות מול היטלר, ולפחות שלא יתנו לגיטימציה לתוקפנות שלו. בזה הבריטים והצרפתים אכן נכשלו כישלון מחפיר.

    אבל גם הצ'כים והפולנים אינם מאשימים את הבריטים והצרפתים בברית של סטלין עם היטלר.

    התחושה של פולין וצ'כיה שמערב אירופה בגדה בהם בשעתם הקשה היא פצע מאד עמוק ומשפיעה מאד גם היום. הם סומכים רק על האמריקאים, והם מפחדים מהרוסים ומהגרמנים, ואין להם שום אמון בצרפת ובריטניה, ואני מניחה שיש בכך לא מעט חכמה, שהרי אין חכם כבעל ניסיון.

    ואני כן חושבת שחכמה וטפשות משחקים תפקיד בהיסטוריה, או אם אתה מעדיף, תקרא לחכמה ראיית הנולד, ולטיפשות קוצר-ראות.

    בראיית הנולד לדעתי לצ'רצ'יל ורוזוולט אין מתחרים עד היום.

  • קורינה  On 2 במאי 2008 at 17:24

    אכן בלב הסוגייה ניצבים התוצרים של ראיית הנולד ושל קוצר הראות.
    ברשומה שלך אין סימני גבולות ליצר ולקיום ההוגן, או הנפשע.
    על כן נוצר רושם שאתה מוכן להשלים עם פשעי מלחמה כלפי אוכלוסייה אזרחית, ילדים, אמהות, זקנים – היריות בתותח כדי לצוד זבוב – המתקיימים במקומותינו בקצב שהטירוף בו גובר מיום ליום – ובמציאות שבה קדושת הרובה עולה על זו של הלחם.

    אולי הגיע הזמן להחלי דיסק: ישראל אינה לנינגראד.

  • גולדלבט משה  On 2 במאי 2008 at 17:54

    אם הבריטים והצרפתים לא יכלו לסייע צבאית לצכיה במה הייתה מתבטת הנחישות שלהם-כמו בנחישות שהחליטו לגלות יותר מאוחר ביחס לפולין ועם אותן התוצאות בערך

    אני בהחלט מעריך מאד את צ'רצ'יל והא אכן סבר שהמדיניות כלפי רוסיה הייתה מוטעית. הוא היה משוכנע שחיבים להגיע לברית עם רוסיה.

    ברור שהוא חשב שהסכם היטלר סטלין מוטעה וכאן השיפוט הוא לפי התוצאה. האם לו הייתה המלחמה במערב נמשכת עוד שנה ואותה שנה הייתה משמשת לשיקום הצבא האדופ מטיהורי שנות השלושים
    האם ההסכם הזה היה בגדר טעות?

    אי אפשר להוכיח דבר ביחס למינכן. יש מי שמשוכנע שהיטלר היה נסוג מול נחישות אנגלית צרפתית -אני בכלל לא בטוח בכך.

  • תא  On 2 במאי 2008 at 17:59

    היא שבכך שבאמצעות ההסכם דחה את המלחמה – לכאורה מהלך נבון שהיה אמור לאפשר לו להתחמש, אבל הדחייה הביאה אותו למצב שהצבא האדום נאלץ לעמוד בפני הצבא הנאצי כמעט לגמרי לבדו, אחרי שהיטלר כבר חיסל את כל צבאות אירופה למעט בריטניה והיה פנוי הרבה יותר להסתער על בריה"מ. מאחר שסטלין חיסל כמה שנים לפני כן את טובי הגנרלים שלו, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו מצב כזה.

    אני לא יודעת אם זאת טיפשות (אולי קל לי לדבר) אבל זאת בהחלט הייתה טעות, או לכל הפחות שיקול שתושבי בריה"מ (ול רק בריה"מ) שילמו עליו מחיר כבד.

  • תא  On 2 במאי 2008 at 18:02

    =כל צבאות אירופה המשמעותיים שעמדו נגד היטלר חוסלו, כמובן. זו הכוונה.

  • גולדלבט משה  On 2 במאי 2008 at 18:04

    מצבה קשה הרבה יותר. היא מדינה זעירה,מוקפת,ללא שום עורף אסטרטגי,שרוב אוכלוסייתה ומתקניה האסטרטגיים חשופים וכל ארגון טרור קטן יכול לשתק חלקים נכרים משטחה.
    המדינה הזעירה הזו שמצבה האסטרטגי כה פגיע והמוקפת באוייבים שנשבעו להשמידה לא יכולה להרשות לעצה את המותרות שהיא מרשה לעצמה בניהול המלחמה,לרבות ההתקשקשות סביב נושא זכויות האזרח בקרב אוכלוסיה אויבת-זו הסיבה -אם יש לך עדין ספק בדבר- שאנו הפסדנו במילחמה,שהחמאס ניצח בעזה ושהוא ינצח גם בגדה. בכלל קשה לי להיות אופטימי בימים אלו-

  • קורינה  On 2 במאי 2008 at 20:30

    שהכל מבקשים להטביע אותנו בו. רק מקל רמיסת זכויות אדם יבקיע לנו אותו.
    לדעתי, הפתרון הסופי יהיה אך ורק כאשר כל התותחים והטילים של ישראל – רק לא פצצה גרעינית, אבל לכך אין סכנה כי הלוא אין לנו אין אין – יופנו ישירות אל האויב האמיתי – הים התיכון.
    או אז נפגע בול במטרה.
    ידידי, בכך שאתה מודה שיותר קל לך להיות פסימי, אתה בעצם מודה בכך שלא ההיגיון אלא המצוקה הוליכו את דבריך.
    זכור נא שאנשים בדרך כלל חכמים. רק המצוקות אוויליות. האם תתן לאוויל להוביל אותך כשעיניך קשורות?
    אני צריכה כנראה לכתוב רשימה על לנינגרד אחותנו ברת המזל.

  • בני  On 3 במאי 2008 at 12:29

    ממני ומשום כך אין לי שיח ושיג עמה. הפתגמים על אנשים חכמים מצוקות אוויליות ולירות בתותחים לים. אנחנו חיים ביקומים שונים אפילו לא מקבילים.
    לפני ימים לא רבים ירדתי אני וגברתי בתחת הרכבת בצריך שבשוויץ. דרך אגב משום מה איש לא רואה שם את מאות אנשי המילואים עם נשק ביד שיוצאים מדי סוף שבוע לאימונים, בודאי לירות בתותחים לים. נחזור לסיפור, הייתה מהומה קטנה ושני שוטרים הובילו איש צעיר לכיוון המוזיאון. כה נחרטה הסצנה בזכרוני שאני יכול לסמן עכשיו את הדרך. ואז, היכן שרואים ולא רואים הצטרפו עוד שנים, אחד במדים ואחד באזרחי והיכו אותו מכות רצח. נולדתי כאן, נער הייתי בישראל וגם זקנתי ובדרום תל-אביב ובגולני של פעם בגרתי והרבה דברים ראיתי, מכות רצח כאלו בייסודיות בשיטתיות ברצחנות שקטה ויסודית לא חזיתי. בצריך מדברים גרמנית. ועברה אישה פלטה משהו בשוויץ דויטש הסתכלה והלכה. שאלתי את גברתי שעמדה איתי: מה אמרה ? וזו השיבה "כייס צועני" ואז הגברת שנולדה בצכיה ב 1935 ואת שנות המלחמה עשתה היכן שעשתה ואת סופה בילתה במחנה ריכוז [כן כן מחנה ריכוז ] בשוודיה אמרה לי "פעם אנחנו היינו כאלו, אתה לא יודע על כך כלום ולעולם לא תבין ובשביל זה אני שם [ הכוונה ישראל] ולא כאן ואם יום אחד לא תהיה ישראל נחזור להיות כצוענים באירופה. דברי חוכמה וידע, באמת, על רוסיה, אנגליה, צוללות, דרזדן, סטלינגרד, ריבנטרופ, צרציל. זה ספין בריחה מהאמת, גם אני בורח ממנה כל הזמן וקורינה אפילו לא הגיעה. אין רחמים לחלש ולמנוצח לא היו ולא יהיו. זה כולל את הנוצרים בעירק ואת הבהיים באירן ואת היהודים בפלשתין. אסור להיות חלשים ואכן אם נמשיך ברכרוכית זו יהיה סופנו מר ועדין למרות קורינה ודומיה יש יותר הקפדה על זכויות אדם בישראל מבכל ארץ במזה"ת. בית הדין הבין לאומי? מי שפט את ההולנדים שהיו מערבים בכמה וכמה סברות ושתילות בסרביה? זה מה יש. ובעל הבלוג צודק במאה אחוז.

  • קורינה  On 6 במאי 2008 at 7:31

    ידידי, הכוח להיות אמיתי מתגלם, יחד עם היושר, בהזדהות – השם המלא וקישור לאתר או אחר.

    אחרת איך נדע שאתה בני מן הרבבות הנושאים כינוי זה, או שמא בנג'מין או משה.
    לא, אנחנו לא חייפ בעולמות שונים אלא מבקשים לחיות בעולמות שונים.
    אתה מבקש לחיות בעולם העבר וההווה המוכרים ועל כן נשאר עמו, כי אף שהוא גרוע – אליו התרגלת כמו לנעל בית מרופטת מרוב יושן.
    אם תקרא בספרי סודות בפרק 'ארץ התות והדובדבנים' .תמצא שם צוענים וקורותיהם.
    שלא כמוך, לא כאן נולדתי ולא מפי 'גברתי' אני לומדת את החיים, תבורך ככל שתבורך.

    אתה חי בקצה של סקאלה – קצה 'לנצח נאכל חרב ואל כן רק עליה נסמוך' – ומציב כל מי ששונה ממך – בקצה השני של הסקאלה, של חזרה לאין אונים.
    בני בני, יש דרך אמצע, של שלום וכבוד בין עמים ובין בני אדם.

    היא לא מושלמת, יש מה לשפר, אך אולי עדיפה על מצוקות האימה שבתוכן אתה מתבצר?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s