הפיקוח על הביטוח-החתול והשמנת


מעניין היה לקרוא את דעתם של עובדים בכירים באגף הפיקוח על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר על חברות הביטוח. הטעם לעניין זה נובע מהעובדה הפשוטה כי פקידי האוצר, המנהלים למעשה את המדינה, הנם בדרך כלל אנשים צעירים וחכמים. פקידים אלו יודעים שאין טעם להקדיש את החיים לקריירה לא מתגמלת בשירות המדינה.בסופו של יום העתיד האישי,המקצועי והכלכלי שלהם נמצא בגופים אותם הם אמורים לבקר,בנקים,חברות ביטוח,משרדי עורכי דין המייצגים גופים אלו וגופים קרובים.
 
 במדינה מתוקנת היו מנהיגים תקופת צינון של שלוש שנים לפחות בין סיום תפקיד ציבורי, כמו המפקח על הביטוח ונציב מס לבין מעבר לעבודה בגוף מפוקח. אצלנו גם שנה נחשבת כתקופה ארוכה מדי ונתונה למיקוח.מצב דברים זה גורם כי בפועל הפיקוח על התנהלות חברות הביטוח [אני מתמקד בהן כי איני עוסק בתחום הבנקאי] חסר שיניים אמיתיות ואינו יכול להגן על המבוטח באופן ראוי.
 
 איני מתעלם מהעובדה כי בעשר השנים האחרונות ניכרת מגמת שיפור ממשית בהנהלות הפיקוח על הביטוח והמבוטחים זוכים להגנה נחרצת יותר. ההגנה מתבטאת בשורה של תקנות וחוזרים הכופים על חברות הביטוח הכללת תנאים הוגנים יותר לפוליסות הביטוח,גילוי נאות של הכיסויים הניתנים בפוליסה,כללים ביחס לדרך הטיפול בתביעות ועוד.לאחר שנים רבות בהן לא נעשה כמעט דבר להגנת המבוטחים, חל שינוי בגישת האוצר שהבין כי המבוטחים בישראל זכאים להגנה ממשית הרבה יותר.
 
אף על פי כן כל מה שנעשה כמוהו כטיפה בים. אי השוויון המהותי בין המבוטח לחברות הביטוח,היעדר ייעוץ מקצועי אובייקטיבי,תלות המבוטח בסוכן הביטוח, שהנו שליח חברת הביטוח והמלצותיו תמיד מתאימות לאינטרסים הכספיים שלו ולא של המבוטח, הצורך לנהל מאבקים מתישים על מנת לקבל חלק מהמגיע לך בעת קרות מקרה ביטוח,כל אלו גורמות לכך שהמבוטח הקטן מוצא עצמו בעמדת נחיתות קשה מול עוצמת המבטח.
 
המחשה ברורה לבעייתיות הנוגעת לפיקוח על הביטוח אני מוצא בראיונות שהעניקו איש הפיקוח על הביטוח לשעבר עו"ד אליאס  לעיתון גלובס [פורסם באתר העיתון ב16.4.2008] . עו"ד אליאס  שתרם רבות להידוק הפיקוח על בתי המשפט מבטיח לנו נאמנה כי"לא אתפרק מהערכים עליהם גדלתי כל השנים, רק משום שאני הולך לייצג את האינטרס המנוגד. אני יכול לתרום להידברות טובה יותר בין הרגולטור לשוק הביטוח ושני הצדדים יכולים לצאת נשכרים מהמעבר"
 
גם אם אהיה משוכנע בכנותו של עו"ד אליאס הרי שהחיים חזקים יותר.כאשר ייצג את חברות הביטוח הוא יעשה זאת ללא היסוס וללא לבטים שאם לא כן הם ימצאו עו"ד אחר.יתרונו היחסי הוא היכרותו את תחום עיסוקו ואת אגף הפיקוח.עצם נוכחותו במסדרונות האוצר תמחיש לכל העוסקים במלאכת הפיקוח כי יש אפשרויות מפתות לכל אלו שישמרו על יחסים תקינים עם חברות הביטוח.
 
למי שעדיין מפקפק כי שיקוליי תעסוקה אינם זרים לעוסקים בפיקוח בא הראיון בדה מרקר מיום 25.4.2008 עם המשנה למפקח ,השואף לתפקיד,ניר כהן אשר ראוי לצטט חלק ממנו:
 
"אז מה, כשתסיים קדנציה כאן לא יעניין אותך לעבור לעבוד באחת מחברות הביטוח?
"אני מניח שבשלב כלשהו גם אני אעבור לעבוד במקום שבו השורה התחתונה זה רק הרווח הכספי".
מסתגלים לכל דבר, מה?
"מסתגלים בקלות, אבל אני חייב להדגיש שהיתרון הגדול בעבודה באוצר שאתה באמת יכול לתת משקל מאוד גבוה לערכים, ופחות דגש על השכר שלך. זאת פריוולגיה שיש רק למי שעובד במגזר הציבורי".

הן לעו"ד אליאס שפרש מעבודתו והן לניר כהן יש הערכה ברורה מאד ביחס למצבו הנחות של המבוטח אל מול חברות הביטוח,המוכרות לו מוצרים גרועים בסיוע הסוכנים ושאינן בוחלות באמצעים על מנת שלא לשלם למבוטח את המגיע לו. המשנה למפקח אינו מהסס לתלות את הקולר גם באדישות הציבור ואכן על ציבור המבוטחים להתארגן ממש כפי שעושים זאת ציבור הנכים ונפגעי המשכנתאות ועוד קבוצות צרכנים.
 כמי שפנה לא אחת בשם מבוטחים, שאינם אדישים, בתלונות לפיקוח על הביטוח ולא נענה,ברור לי שהדרך העיקרית להילחם למען המבוטח היא בבתי המשפט. גם שם,למרות שופטים בעלי מודעות צרכנית יש יתרון מובנה לחברות הביטוח. הסיכון שלהן מוגבל,יכולתו של המבוטח לממן מימון ביניים את נזקו מוגבלת ומערכת המשפט בכללותה בנויה על הצורך בפשרה שאחרת לא ניתן יהיה  לסיים תיקים ועד מהרה מתברר למערכת שללא הצעות פשרה נוחות המבטחים יעדיפו להתדיין.

אסיים בציטוט מדברי עו"ד אליאס הנוגע לתעלולי חברות הביטוח בכל הנוגע למבוטחים הנזקקים ביותר וחסרי האונים-הם המבוטחים בביטוח סיעודי.

"התופעה, שזכתה לכינוי 'חיתום בדיעבד', פשתה בכל החברות. בביטוח הבריאות התופעה הרבה יותר קשה. החברות קיבלו אנשים בני 84 ואפילו 91 לביטוח סיעודי, בלי חיתום ומבלי שנעשתה להם בדיקה גופנית/רפואית או שנדרשו להציג מסמכים. כשהקשיש נקלע למקרה סיעודי בגיל 96 והגיש תביעה, נזכרת החברה לבדוק את התיק הרפואי ולראות שלפני 40 שנה הוא התלונן על לחץ דם, ואז בתואנה שהמקרה הסיעודי נובע ממחלת כלי דם היא מסרבת לשלם תגמולים. בעיקר בביטוח הסיעוד וביטוח הבריאות יש קרקע מאוד גדולה לחברות הביטוח לעשות ככל העולה על רוחן, כי המבוטח נתון לחלוטין לחסדיהן. אין סיכוי שמבוטח סיעודי בן 96 יגיש תביעה וגם משפחתו טרודה בטיפול בו. מתי מעט, בעיקר אנשים אידיאליסטים או משפחת נפטר, יתבעו את הצדק שלהם".

אם זהו יחסן של חברות הביטוח למבוטח הסיעודי חסר האונים ברור שאין כל שיקול מוסרי שימנע מהן להתעמר בכל מבוטח אחר. ללא מנגנון שיברר בדחיפות תביעות מבוטחים,שיש בכוחו להושיט גם סעד זמני מהיר ואשר יקנוס מבטחים שהתעמרו במבוטחים בפיצויים עונשיים כבדים ,לא יזכו המבוטחים להגנה של ממש. איני רואה כיצד ניתן להגשים רפורמה כזו בעוד אלו שאמורים ליזום אותה לוטשים עיניים למשרה מכניסה בענף הביטוח.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רני  On 27 באפריל 2008 at 21:17

    לא ניתן נקודה.
    עד שלא תהיה תקופת צינון של שלוש שנים. עד שלא אחד שעבר מהממשל לחברות הביטוח יכנס לכלא בשל ניצול מידע פנימי ועשיית הון במרמה ימשיכו לעשוק את המבוטחים. שים לב שאף לא חבר כנסת אחד, בעצם רק אחד או שנים, אי פעם אמרו מילה על המרווח הבנקאי הייחודי לישראל, על מערכת ביטוח המכוניות, על התיאום בין חברות הביטוח ושאף לא מחקר אחד התפרסם על קצב התגובה והמהות התגובה של חברות הביטוח וההבדלים ביניהן..

  • גולדבלט משה  On 28 באפריל 2008 at 8:14

    אני מסכים לתיקון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s