לקראת דו"ח וינוגרד-משהו שכתבתי בעת המלחמה


חזרתי וקראתי את הרשימות שפרסמתי בעת מלחמת לבנון השניה. מלחמה שהשפיעה על משפחתי ועלי לא מעט. נראה לי שהייתי מנסח את הדברים באותה דרך.ברור לי שכמה מהערכות לא התגשמו אבל רובן כן. בניגוד לכמה וכמה עיתונאים אני מרגיש שלא החטאתי את העקר.להגנתי אציין כי אני תושב נהריה והמלחמה גרמה לי לא מעט טרדה אישית ומשפחתית ועל כן הרשימות היו משהו שנרקח בחיפזון מסוים.
אני שמח לראות כי גם אז לא חשבתי שתפקידו של מי שאין בידו את העובדות להשיא עצות אופרטיביות לממשלה.

להלן הרשימות: 

שלפוחית רגיזה -1
[פורסמה ב23.7.2006 ]

  מלחמת לבנון 1982 זכורה לי גם בהקשר של הפרסומות ששודרו בתקופתה ["הכל בסיידר"-"ביצים ביצים"]. מלחמה זו תיזכר אצלי בצמידות למונח "שלפוחית רגיזה" – בעיה רפואית שאף אחת ממכרותי טרם הצליחה להסביר לי את משמעותה.

כבר נאמר זה מכבר שגנרלים לוחמים את המלחמה שהיתה. זו אינה רק נחלתם של גנרלים, אלא זו גם נטייתם של הפוליטיקאים. המלחמה שהיתה הינה "טראומת לבנון" המעוררת מיד את חרדת הכניסה הקרקעית. כל מה שנראה ככניסה קרקעית מוליד מיד את אינסטינקט "הבוץ הלבנוני" ומיד אצים רצים הפוליטיקאים להסביר לנו עד כמה זה מסוכן ושירשם בפרוטוקול, למען ההיסטוריה,שבעת ההכרעה הם היו נגד.

כדאי להזכיר כמה עובדות. בחודשיים הראשונים מלחמת לבנון היתה מלחמה שהשיגה את יעדיה, אף על-פי שהמטרה של כינון שלטון נוצרי בלבנון היתה פסולה. הבוץ הלבנוני החל מהרגע שבו נרצח בשיר ג'ומאיל ולשהותנו בלבנון לא היתה כל מטרה או תוחלת.

היום המצב שונה. קיימת מגמה ברורה להעביר את השטח לכוח בינלאומי ולצבא לבנון, קיימת הסכמה בינלאומית שזו המטרה ולכן קיים סיכוי גבוה שלא נצטרך להישאר בשטח לאורך זמן. לעומת זאת נדמה לי שהמגבלות על פעולה קרקעית החלטית הן שיאפשרו לחיזבאללה להאריך את הלחימה מתוך תקווה שישראל, עקב התעייפות העורף ואי יכולת הכרעה, תסכים לפשרה נוחה שהארגון יוכל להציגה כניצחון, על כל המשתמע מכך.

קיימת רתיעה מובנת מהסתבכות בלחימה שבה ייפגעו חייליים, אבל יש לזכור כי גם מהעורף נגבה מחיר כבד ובסופו של דבר על הצבא להכריע את האויב בלחימה ואיתנות עמידת העורף אינה כלי נשק במערכה אלא רק תנאי הכרחי להצלחתה.

בצד פרשנים הקוראים לנו לתקוף את סוריה [לשם מה ומה המטרה?] קיימים אחרים המוכנים לסרס את יכולת הפעולה של הצבא, רק משום שאינם יכולים לגמול עצמם מתסריט המלחמה הקודמת. לטוב, או לרע, זו מלחמה אחרת, בעלת סיכויים וסיכונים אחרים. הבה נחשוב על העתיד מתוך זיכרון העבר אך מתוך ידיעה שההיסטוריה אינה נוהגת לחזור על עצמה.
 כ20 יום מאוחר יותר החל מהלך קרקעי שהסתיים בפיאסקו -כל השרים שמנעו את ביצועו במועד תמכו בו כשלא היה עשוי להביא לתועלת כלשהי-על כך קשה מאד למחול .

בשלב זה פרסמתי רשימה נוספת

שלפוחית רגיזה – 2
 [14.8.2006]

 קיימת ככל הנראה הכרה שהמהלך הקרקעי היה חייב לקרות הרבה קודם לכן וכל אלו שהזהירו מפניו בנימוקי חזרה לבוץ הלבנוני מאשימים כעת את הצבא שלא הקדים בפעולתו ואת הדרג המדיני שהתמהמה עד שהכשיל את השגת הניצחון [כמובן שאולמרט ופרץ ינסו להפיל זה על זה את התיק]. מה שאני מתקשה להבין הוא את העיכוב בביצוע גם לאחר שהתקבלה ההחלטה ואשר נומקה בצורך למצות הליך מדיני על-מנת שנוכל להתבונן בעיני האמהות. לאור הגיון זה אסור היה לצאת למבצע המורחב בכלל לאחר החלטת מועצת הביטחון. אם אי אפשר לומר לנו את האמת עדיף שלא לומר דבר. 

לכל שוחרי ההכרעה המוחלטת הטוענים שהפסדנו במלחמה – האם נכון כי מלחמת ששת הימים שעלתה ב- 800 הרוגים ונחשבה כמאוד מוצלחת, לא גרמה אלא להפסקת אש קצרה עד לפרוץ מלחמת ההתשה ב- 1968. האם נכון, לעומת זאת, כי מבצע ענבי זעם הכושל הביא ל- 10 שנים של רגיעה בגבול הצפון. אסור לסכם מלחמות לפני שהן מסתיימות ולפני שקיימת פרספקטיבה מתאימה. בכל מקרה קיימים בשטח גורמים ותהליכים רבים מדי, שאינם כלל בשליטתנו.

. שמתי לב לכך שאיש אינו מציע לשלוט בלבנון כולה – אם ממשלת לבנון לא תמנע התחמשות החיזבאללה ואם לחץ בינלאומי לא יגרום לכך שסוריה לא תאפשר את חימוש הארגון, הוא יתחמש מחדש. ייתכן שזה יקרה גם על-ידי הברחות ישירות של נשק מאירן. כנראה אין לנו את הכוח למנוע זאת, כשם שאין לנו את הכוח לפרק את הארגון מנשקו.האם לא סביר להניח שמה שאנחנו לא מסוגלים לעשות אחרים לא יעשו למעננו. 

אגב אני בכלל לא בטוח שלממשלת לבנון כוונה כלשהי לשלוח בקרוב את צבא לבנון לדרום. אם בירות אינה מופצצת, האם לא קיימת סבירות שלא יראו בעין רעה הקזת דם הדדית בין ישראל לחיזבאללה. מכל מקום למה להם להסתבך בצרה זו אם ברור שהאש חדלה. 

האם לא קיים חשש כבד מאוד שאף אחת ממטרות המלחמה לא תושג, לרבות הזזת החיזבאללה מהדרום. הבעיה אינה כלל שהחלטת מועצת הביטחון אינה טובה דיה – ההחלטה לא רעה בכלל וטובה מההישג הצבאי. הבעיה הממשית היא שקיים סיכון שאף אחד ממרכיביה של ההחלטה לא ייושם. במקרה זה נחזור למצב הקודם. גם זה לא אומר בהכרח מלחמה קרובה. רק מחמת העובדה שמחירה של מלחמה אפילו מוצלחת, הוא לעתים גבוה מדי.

6. אגב מה פירוש "יצירת תנאים להחזרת החיילים החטופים" – מה מונע מנאסראללה לדרוש שוב שחרור 10,000 אסירים פלשתינים?

אני מקווה מאד שחששותיי יתבדו והעתיד יוכח שאכן שינוי מסוים הושג בצפון – נדמה לי שאף אחד לא מוכן לחתום על כך. ייתכן שההישג העיקרי של המלחמה הוא בשבירת מחסום הפחד מפני איומי הטילים והעימות הישיר עם החיזבאללה, כך גם ההרס הרב שנגרם בלבנון. מכל מקום אסור לנו לאפשר לאיום הקודם לחזור ובכל מקרה כדאי מאד להכין את המלחמה הבאה הרבה יותר טוב.

 

 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s